תמיד ידעתי שהמצב לא משהו... אבל עכשיו מרגישים אותו ממש.

כשאני רואה את האור בעיניים שלו כבה לאט לאט והחיוך נעלם .. בלי שום מילה .

כשאני רואה שבמקום לחזור ב6-7 בערב הוא חוזר ב4 אחה"צ... כי פשוט אין כבר מה לעשות שם.... זה מכאיב לי כ'כ....

כשאני רואה שהם חוסכים מעצמם את ההנאות הקטנות של החיים ונותנים לנו - זה כואב לי .

ואני לא יודעת מה לעשות בשביל לשפר את המצב .

אני פשוט לא יכולה לעשות כלום !

כשאני רואה שהם רוצים לתת לנו אבל לא יכולים .. באמת , אני לא יכולה יותר.

מה אפשר לעשות במצב כזה ???

אני מרגישה שאני אגואיסטית ומגעילה!  :(

הלוואי והייתי יודעת מה לעשות :\

אוווף.

כאילו הכל קורה בכוונה ,

ב18.10 לא יהיה שום אירוע כי הוא מבוטל , בריאן אדמס לא יגיע לישראל מטעמים ביטחוניים וזה אומר גם שאני לא אראה את גיל..

מה עשיתי לעזאזל שהכל קורה דווקא לי ?

מהה ?

באמת שאני ילדה טווובה : \

אני לא מתווכחת עם ההורים שלי , אני מנקה את החדר שלי , אני עוזרת כמה שאני יכולה בעבודות הבית , אני לא מבקשת כלוום .. למהה ?! :(

קרוב לחודשיים שלא התראינו  , כנראה באמת שאנחנו לא אמורים להיפגש :\

זאת התקווה האחרונה שהייתה לי ... ועכשיו גם היא איננה.

יופי טופי.