מגיל קטן , אהבתי את המצלמה אהבת אמת .

אהבתי לעשות פוזות.. ובעיקר שטויות.

הייתי סוג-של טומבוי שתמיד תרכב על אופניים ולא תפחד להתלכלך ,

שתמיד תאהב ללכת מכות עם כל מי שאי פעם רצה והאמת .. אמא שלי גם דיי הלבישה אותי ככה..

ב29.01.1991 הגחתי לאוויר העולם בינואר קר , במלחמה , בבי"ח איכילוב בת"א .

לאמא גולדי ולאבא מישל.

האמת ? תמיד קינאתי בשלי .

שהיא בלונדינית עם עיניים בהירות ועור לבנבן וצח ואני ? כולי שחרחורת עם סתם שיער חום מתולתל ועיניים קטנות ,

לא חשבתי שאני יפה ולמען האמת לא אמרו לי את זה , חוץ מהמשפחה , כמובן .

הילדות שלי הייתה ילדות דיי מסובכת , אולי קצת מסכנה .

כמובן ,ההורים שלי חינכו אותי למופת ותמיד היה לי מה שרציתי ולא החסירו ממני כלום.

אבל היה חסר לי דבר אחד : ביטחון עצמי.

תמיד הייתי אומרת על עצמי שאני מכוערת ושמנה ולא מוצלחת וטיפשה , למה ? ככה !

הייתי מנסה לחקות אנשים ... רק לא להיות שרי .

אף פעם לא הייתי מהבנות האלה שמזמינים אותם לכל המסיבות , הבנות האלה שמסתכלים עליהן ונופלים על הרצפה וככה שידרתי כלפי חוץ וככה גם התייחסו אליי . תלמידה טובה ? לא הייתי , היה לי מאוד קשה , במיוחד במתמטיקה.

בכיתה ד' נרשמתי ל"בימות 2000" לחוג שירה והגשה ואחר כך גם לחוג משחק .. כי על הבמה הרגשתי כמו שרציתי ,

תמיד על הבמה נפתחתי פתאום , יכולתי לשיר ויכולתי לרקוד ויכולתי לשחק ולהיות מי שאני רוצה על הבמה ואהבתי את זה.

בכיתה ו' חגגתי בת מצווה , באולם נחמד , עם כל המשפחה .

הזמנתי 10 חברים (אז לא היה נהוג להזמין חצי שכבה חח..) - רובן בנות מהכיתה שלי .. וגם בא בן אחד שאז היה ידיד דיי טוב שלי , אמיר .  

וחוצמזה , החבר הכי טוב שלי היה איתי .

חבל שהיום זה לא ככה...

והיום , אחרי הרבה שנים של חוסר ביטחון עצמי אני גאה לומר שהצלחתי.

עכשיו אני מרגישה טוב עם עצמי , לא מאוהבת בעצמי ולא משהו כזה - פשוט בסדר עם עצמי .

כשאומרים לי שאני יפה אני כבר לא מתכווחת ואומרת : "לא!" - אני פשוט אומרת תודה ושותקת...

בעיקרון ? זה העקב אכילס שלי.

ואולי אני עושה טעות שאני חושפת את זה ככה במקום כזה...

עם סבא דב שממנו "ירשתי" את העיניים החומות .

עם איתיווווס

אני יובל ואבא ב"טעם העיר"

בברית של ירין (:

משפחה זה הכל

ואתם .. אתם גם משפחה בשבילי 3>

[ אתם באמת הכל בשבילי ! ]

תגיבו , כי השקעתי המון זמן !