don’’t forget i love u

הבדידות קורעת את הנשמה, והשנאה מרקיבה את כל מה שנשאר בתוכה.

האושר היחידי, הוא אושר דמויי צלעות.

ולא נשאר אפילו הטעם לרצות לבכות.

אני לא יודעת, כמה עוד אצליח להחזיק מעמד

נמאס לי מהצביעות של כולכם.

נמאס לי מכל האשליות שמתנפצות לי בפנים אחת אחת.

נמאס לי מהחיוך השקרי הזה והנאומים בשקל על כמה

שאני 'חשובה לכם' כשבעצם כל מה שאני זה רק עוד צעד קדימה

במילויי האינטרסים שלכם.

הכל שקר.

ולא נשאר דבר שהוא אמיתי.

כי אם אין ביכולתי להרגיש במוחשיות את כל אותן

מילים ורגשות, מבחינתי הם לא קיימים

אני רוצה מישהו אמיתי, מישהו שיהיה פה בשבילי, מישהו שיתן לי הוגן,

מישהו שיעודד, ישמח, יעלה לי חיוך על הפנים כל פעם מחדש,

מישהו שיקריב מעצמו,

מישהו שידע לתת ולא רק לקחת, מישהו שיהיה תמיד לצידי,

מישהו שאגיד לו כל יום כמה אני אוהבת אותו,

ואודה לאלוהים שיש לי אותו.

מישהו שיחמם כשקר, יחבק כשעצוב, וישמח כשטוב.

מישהו.

האם הוא באמת קיים????