הימים שעברו...

נמאס לי.

מהחיים,

מהחברות,

מהבצפ'ר,

מהמשפחה,

מהציפיות שלכם ממני,

מהציפיות שלי ממכם,

ממך.

מהעולם הזה.

דיי.

לא יכולה עוד, באמת.

כבר כמה ימים שהמצברוח על הפנים,

בלי חיוך, בלי משהו, בלי כלום..

פשוט חרא לי, שאני אפילו לא יודעת לבטא את עצמי.

אין על מי לסמוך,

חוסר חברות מטורף,

כנראה שאני שקוע באחת, שהיא באמת אמיתית איתי כרגע,

היא היחידה שבאמת יודעת לעודד אותי, לגרום לי לחייך,

ואולי באמת, רק בשבילה אני מחייכת בכמה ימים האחורנים.

שאר החברות..?

אין שאר.

כל אחת מאכזבת בזמן אחר.

אחת איכזבה כבר בתחילת שנה אחרי שעברה בצפ'ר, הקשר שלנו? אין קשר.

והשנייה, סתם, זה יותר מדי מורקב ומסובך, שנמאס לי לטחון ת'מים האלו..

גם ידידים לא נשארו לי,

אני מאבדת את כולם.

את עצמי בעיקר.

למה? אוף למה?

כ"כ מסובך, קשה, חרא.

בא לי לבכות.