החיים וזה . ^__^

נשברתי .

לא יכולתי יותר להחזיק הכל בפנים .. נפלתי .

השתטחתי על הריצפה וזה סוףסוף יצא ..

כל הכאב, העצב, הכעס, העצבים, השנאה ..הכל,

הכל נשפך דרך העיינים בצורת טיפות קטנות

שמבטאות כאב כ"כ גדול .

כן . אני בכיתי .

בכיתי אחרי כמה ימים של שתיקה מוחלטת

בכיתי כמו שבוכים בהלוויה כשמאבדים מישהו

בכיתי כמו תינוק שרק נולד למציאות האיומה הזו ..

הכל עבר לי בראש כמו סרט עצוב עם סוף לא ברור .

נפרדנו.

ככה סתאם , נפרדנו.

בלי הסברים, בלי סיבה .. זה נגמר .

שתקתי .

לא אמרתי דבר .

שתקתי במשך כמה ימים ..

לא היה לי כוח לחייך או לצחוק

גם לא לדבר או .. לבכות.

פשוט שתקתי .

אומנם , למראית עין ניראתי שלווה, רגועה, מאושרת .

אבל זה היה רק למראית עין .

מבפנים הכל נשבר, מבפנים התפרקתי ורק התפללתי שיעבור

מבפנים, מבפנים צרחתי על ה', אך האשמתי את עצמי.

רק רציתי ללכת, ללכת רחוק..

לברוח ממנו.. מהמציאות..

לברוח מהכל.

3\>

תגיבו ..