החיים וזה . ^__^

סופשבוע והכל... הרגשה אופטימית שהייתה אמורה להיות, אבל איפשהו משו נהרס, האופטימיות הפכה לפסימיות.

אוף.

לא טוב לי.

שונאת לכתוב פוסטים עצובים..

אבל זה יום כזה, שפתאום הכל מתהפך, הכל נראה מעצבן.. פתאום כולם כאילו עושים לך בכוונה.

מכירים אתזה?

מכירים אתזה שאתם קמים בבוקר הפוך, אחד מהמשפחה זורק מילה לא במקום וזהו- נחרב היום.

יש לכם פרצוף תשע באב, אתם מנסים לעשות משו כביכול לגיטמי אבל גם הוא לא מצליח, ואתם מתעצבנים יותר

אתם הולכים ונתקעים במשו ומתרגזים עוד יותר ואז שכשאתם בשיא העצבים- זה מגיע:

שיחת טלפון שמביאה לך ת'סעיף. שיחת טלפון שגומרת אתכם בבת אחת, שיחת טלפון שבגללה הגעתם למצב הזה..

למצב שבו אתם יושבים, מסתכלים במראה ואומרים לעצמכם - "טוב, מי הם בכלל שיעצבנו אותי? מה אכפת לי?.. עכשיו אני אצא מהחדר עם חיוך כ-ז-ה גדול וכולם יכולים פשוט לקפוץ לי."

אבל לא, זה לא באמת קורה...

אתם אולי מנסים ואז קורה עוד משו ועוד משו ועוד משו שאתם בסוף נכנעים ואומרים לה' שלא, זה לא פייר, לא נולדנו בשביל לסבול.

בכל מקרה, חבל שקמתי בבוקר. אני מחכה בקוצר רוח ללילה, בשביל לישון בלי לחשוב על כלום, לישון ולשכוח מהכל, פשוט לישון ולקום מחר כמו חדשה.

בכל מקרה, עם תקווה כזו.

ממ... נו טוב..אולי זאת רק אני, וכנראה שזה סתאם נדמה לי.

אהמ. העברתי את הבלוג... סיבות מוזרות, לא משנה.

בכל מקרה..

תגיבו

3>