החיים וזה . ^__^

אהמ.. רציתי לפרסם אתזה מחר, אבל כנראה מחר לא יצא לי

אז אני מקדימה ;]

פרק 2.

נכנסתי לחדר, נעלתי את הדלת

סגרתי את החלון

הסתובבתי ושוב- הראי הזה

הראי הזה שמשקף את הכל

שמשקף מי אני ומה אני

דרכו אני נזכרת בהכל,

במקום לראות את עצמי אני רואה את הצללית שלו

ושוב הצחוק הזה, צחוק מתגלגל, צחוק מרושע.

שכבתי על המיטה, התכסתי..

עצמתי עינים כ"כ חזק כדי לנסות לשכוח

כדי להרגיש מוגנת

כמו ילד קטן, שרוצה להתחבא ועוצם את עיניו

בתקווה שלא רואים אותו.

פתחתי את העיינים..ראיתי כל מיני צלליות

ושוב שמעתי רעשים .. הפעם אלו היו צרחות

צרחות חזקות, זעקות לעזרה.

קמתי מהר מהמיטה והדלקתי את האור,

בדקתי שאין אף אחד בחדר וחזרתי לישון.

בבוקר, אימא העירה אותי

אבל בעצם הייתי כבר ערה..

כ"כ הייתי רוצה לספר לה מה עובר עלי,

אבל אין לה זמן.

היא עסוקה עם העבודה שלה, ועם ה... חבר שלה.

ההורים שלי התגרשו כשהייתי בת 4.. את אבא שלי לא ראיתי כבר 12 שנה..

אני לא יודעת איפה הוא, ואני גם לא רוצה לדעת. הוא נטש אותי. אני שונאת אותו.

אימא שלי לא כ"כ מתייחסת אלי, והחבר שלה...

ישלו בן.

בן בגילי.

בן שאהבתי.

בן צבוע, בן רע,

זה שחשבתי שהוא מלאך

זה שלקח לי את שמחת החיים

זה שבגללו, אני במצב הזה.

אבל את זה אף אחד לא יודע,

רק אני והוא.

ואף אחד גם לא ידע.

יום שישי הם צריכים לבוא לארוחת ערב.

מקווה שאני יצליח לעמוד בזה.

כ"כ מקווה שאני לא אתפרץ בבכי.

ה', תעזור לי, בבקשה.

עידכון מהיר חח ^^'

40 באנגלית.

40!

דאמ.

:\

אוהבת3>

Me .#