החיים וזה . ^__^

ממ . חודש חדש [: פוסטים חדשים , המשך הסיפור , וסתאם עידכונים [:

בנתיים שוםדבר חדש .. [;

"שלא יגמר , לעולם ." - קטע שרשמתי לפני כמה זמן . תגיבו ?[:

אז אני פותחת עיניים לרווחה , ניגשת לחלון , ומסירה את הווילון .

מסתכלת , בוחנת את הסביבה , הכל ניראה כ"כ רגוע , כ"כ רגוע בשעות אחר הצהריים .

אספתי את השיער , וישבתי על אדן החלון עם רגליים מקופלות , כפי שנהגתי לשבת על אבא כשהייתי קטנה , הרגשתי ביטחון , הרגשתי טוב , תחושה חד פעמית ,

אמיתית.

בהיתי בעץ, באותו עץ שהספיק במהלך השנים 'להזדקן' , כמונו .. עם הזמן , כולנו השתננו , בלי לשים לב – התבגרנו . תחושה שכזאת , שמביאה איתה עצב אך עם זאת שמחה לא מובנת .

ראיתי שתי ילדות משחקות בגומי , חייכתי לעצמי . זה הזכיר לי אותי עד לפני כמה שנים , תקופת ילדות , תקופת התמימות , כמו כל דבר – תקופה חד פעמית שלא תשוב עוד .

והוא , האיש שיושב שם , אני זוכרת אותו . הרבה שנים שהוא חי לבד , מחכה כנראה , לאחת . הוא כבר מבוגר , אך עדיין מרגיש ילד , גם הוא.. כמו כולם , לא רוצה להיגמל מתקופת הילדות , מהחיוך התמים , העינים הגדולות המלאות ברק , הרוך , הקלילות .

שנים עוברות  ואיתן התמימות , ההתלהבות . מה יהיה עלינו ? לאן נגיע ? מה יהיה הסוף ? האם תמיד נרצה להרגיש צעירים ? האם רוח הילדות תמיד תהיה שקועה בנו ?

עד מתי ?

כמו ילדה קטנה , שנזכרת דרך שתי ילדות בעצמה , המתבוננת בהתפתחות האדם והשקפתו על העולם , המבינה דרך העץ את מהות החיים , אני נושאת עמי תפילה אחת .. שהשקט הזה לא יגמר , לעולם .