היא הייתה איתי בחטיבה , הכרתי אותה .
לפני כמה זמן הודיעו לה שהיא חולת סרטן , אבל שיש מצב שהיא תנצל .
היא האמינה בזה .
ידיד טוב שלי , הוא ידיד טוב שלה .. הוא עידכן אותי .
לפני שבוע הוא סיפר לי שהרופאים אומרים שהסרטן התפשט כבר , שאין הרבה מה לעשות .
היה לה קשה , היה לה קשה עם זה .
ילדה צעירה בת 16 , יש לה אח תאום זהה ..
הודיעו לה שנשארו לה חודשיים לחיות .
רק חודשיים .
וגם זה , במקרה הטוב .
שלשום בלילה , היא לקחה את המחט של האינפוזיה
ותקעה אותו בגרון .
היא התאבדה .
היא גמרה את החיים שלה בשנייה , מייאוש , מאכזבה
מחוסר תקווה , מחוסר רצון לשרוד את החודשיים האלה
בידיעה , שבסופם היא תמות .
לא תחיה יותר .
אתה מבינים בכלל את המשמעות ?
את המשמעות של מוות ?
אני עוד לא עיכלתי , זה כ"כ עצוב .
אח שלה , התאום , כרגע מוחזק בבית
מסביבו אין שום חפץ חד או כל חפץ שהוא יוכל להתאבד בעזרתו .
הוא בדיכאון , בדיוק כמו המשפחה שלה .
ידיד שלי סיפר לי את זה , הוא היה שבור .
ואני , כנראה שעוד לא עיכלתי .
פתאום אני מסתכלת על החיים , שהם כמו סרט
ולכל סרט יש סוף , כמונו .
כל אחד ימות בסוף , אבל בדרך שונה
בגיל שונה , בצורה אחרת .
למה זה מגיע לילדה בת 16? שעוד לא הספיקה כלום בחיים שלה
למה ?
איך המשפחה תתמודד עם כאב כזה ?
והאח שלה ?
כ"כ הרבה שאלות מציפות אותי עכשיו
פתאום אני מבינה את מהות החיים יותר טוב
אני מבינה שהחיים יכול להמשך עוד הרבה זמן
או , לחילופין
להיפסק בשנייה .
להיפסק בגלל מחלה , תאונה , רצח
בגלל כל דבר כמעט .
זה פשוט מפחיד .
אנשים , יש פה מוסר השכל
ומכל הדיכאון הזה , הבנתי משו אחד :
תנצלו את החיים שלכם עד הסוף .
בכל רגע יכול לקרות משו [חס וחלילה חס ושלום] שיכול לקחת ממכם את הנשמה
הכל יכול לקרות , ובלי התרעה מוקדמת
כי אלו הם החיים , מפתיעים .
לא טוב לי .
כל זה לא עשה לי טוב .
יש לי מבחן ענק ואני לא מצליחה להתרכז ,
אני מוצפת מחשבות עליה , על מוות , על החיים
איך הכל נגמר בשנייה .
ומה שהכי אבסורד זה שהחיים ממשיכים הלאה ,
בכל אופן , זה מה שאמרו לי .
לא מסכימה עם זה , אולי החיים ממשיכים ,
אבל המשפחה , החברים , הקרובים שלה ..
החיים שלהם די נעצרו .
הכאב הזה יהיה חרוט להם עמוק בלב
לתמיד
ועם השנים הוא לא ידהה ,
רק הגעגועים יהיו עזים יותר
והזכרונות יחרטו עמוק יותר
והמקום החסר שהיא השאירה ,
יעציב אותם , כל פעם
מחדש .
