החיים וזה . ^__^

יום אהבה שמחחחחחחחחחחח 3>

רק רציתי לאחל לכולנו יום אהבה שמח ,

ובכלל , תאהבו כל השנה ,

אל תשנאו .

זה לא טוב , זה רע , זה מזיק

ולא מועיל לאףאחד .

אז - יוםאהבה - שמח - אנשים [:

כל מי שיוצא ,

שיהנה מהיום הזה , ומזה שיש לו עם מי D:

וכל מי שלא ,

זה לאנורא ,

צאו עם חברים

או שסתאם שבו במיטה עם פוך ושוקו חם , סרט טוב [תנצלו אתזה שקר היום חיחיחי]

ועם חיוך כ-ז-ה גדול , כי זה לא סוף העולם

והחיים יפים , נשבעת לכם :] .

בקיצור ,

שיהיה לכולם יוםאהבה שמח ,

תהנו ,

אני אוהבת אותכם 3>

D:

'פני מלאך' - פרק 5 .

[יצא ארוך מתמיד XD]

ושוב זה התחיל :

"למה נדהמת ? איך זה קרה ? תספרי לי , אני עדיין אימא שלך ! "

"עדיין ?.."

"אל תשני נושא ."

"אז תעזבי אותי "

"טוב , אם את לא רוצה לספר את לא חייבת.. " היא נגעה קלות בגבי , " כשתרצי , אני תמיד יהיה פה בשבילך , את יודעת את זה . " וחייכה חיוך קל , חייכתי בחזרה - חיוך מאולץ .

לא יכולתי להישאר עוד בבית , לבשתי משהו פשוט ויצאתי למקום שלי .

אליו אני מגיעה כשעצוב לי , כשרע לי , כשאין עם מי לדבר .

הגעתי לשם , לגינה הקטנה בעלת הספסל השבור , העץ הישן , והמגלשה האדומה .

ישבתי על הספסל , נשמתי לרווחה .

פרצתי בבכי .

עוד לא ברור לי למה הכל קרה , למה כ"כ מהר ? אני עוד צעירה , אני רוצה לחיות כמו כולם .

לא יודעת כמה זמן בדיוק עבר , אבל הרבה זמן , שעות ארוכות , ישבתי שם ובכיתי מבלי לשים לב שכל הזמן הזה עמד שם אדם , לא רחוק ממני , שבהה בי .

הרמתי את הראש והבטתי עליו . הוא ניראה לי מוכר , כאילו ראיתי אותו בעבר , כמי שהיה דמות חשובה בחיי .

לפתע הוא חייך חיוך קל , אבל אמיתי , הרבה זמן שלא ראיתי חיוך כ"כ נכון , מעורר אופטימיות , תמים וטוב .

הסתתי את הראש הצידה ובהיתי ברצפה . לא רציתי שיבהה בי ככה .. למרות שבתוך תוכי קיוותי שהוא עדיין עושה זאת . אולי כי הוא הבן אדם הראשון שמסתכל עלי בצורה כ"כ שונה , כאילו מבלי שאני אדבר , הוא הבין הכל , את כל מה שקרה לי , כאילו שיש לו את הפתרון לכך .

הרמתי את הראש בשנית , ולא האמנתי . הוא המשיך לבהות בי .

לפתע חשבתי לעצמי שאולי הוא לא בסדר , אולי אני רק מדמיינת . התחלתי לחשוש .

הוא התקרב מעט ועצר , שאל אם זה בסדר , הנהנתי בחיוב .

הוא התיישב לידי והביט על המגלשה האדומה , בדיוק אליה גם אני הבטתי .

" איזה יופי נכון ? כמה הייתי רוצה לחזור להיות ילד , בלי פחדים ובלי דאגות , מין בועה כזאת , בועה מזכוכית שבה מרגישים מוגנים . "

" אולי , אך כשהבועה – המין הגנה הזאת שביצרת לעצמך , מתנפצת לך מול הפנים , סתאם ככה באמצע החיים , לאלפי רסיסים , זה כואב . אין יותר כואב מזה . " אמרתי .

הוא התנשף ואמר : " את צודקת , מתישהו גם השלב הזה מגיע . כמו כל שלב בחיים .

אך אין זו סיבה להתייאש , החיים מלאים הפתעות , פעם יהיה לך טוב , ופעם רע . " אמר בנשימה אחת .

הבטתי בו בחשדנות , אך באיזושהי ערצה .

ההבעה שלו הייתה רצינית , אך העיניים שלו כאילו צחקו  וחייכו אלי .

הוא התנצל שהוא חייב ללכת , ועוד לפני שהספקתי לענות , הוא נבלע בין השיחים .

נשכתי את השפתיים , ניסיתי לחשוב מי הוא , מאיפה הוא מוכר לי , למה בכלל הוא אמר לי את זה ? הוא יודע מה עובר עלי ? הוא מכיר אותי ? ..

נשענתי על הספסל , המון רגשות מעורבבות , המון שאלות , חייכתי לעצמי ועצמתי עיניים , לפתע הרגשתי טוב , כמו שה' שלח אותו אלי , כמי שיגן עלי .