|
 כינוי:
Rainbow :D בת: 32
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2009
יום הזיכרון ליצחק רבין.
מוזר שאני כותבת פוסט על זה, כי בדרך כלל הבלוג נועד כדי לשפוך פריקות מסוימות ולחפירות שבאות עמוק מהלב,
מה שגם הדעה הפוליטית שלי אף פעם לא זוכה להישמע בציבור, וליתר דיוק אפילו לא מגובשת לגמרי.
שיחות פוליטיות ביני לבין אחרים זה משהו שאף פעם לא עולה לדיון, אבל היום כחלק מדיון כיתתי על הרצח של יצחק רבין ע"י יגאל אמיר מצאתי את עצמי קמה מהכיסא וצועקת על מישהי אחרת מהכיתה, ויותר גרוע, מצאתי את הנושא כדבר שהידהד לי בראש במשך כל היום והצליח אפילו להוריד את המצב רוח שלי.
זה התחיל מפעילות כיתתית ששתי חברות לכיתה העבירו. כשהמחנכת בתור "סמל החינוך" נכנסה לכיתה הדיון התחיל להיות קצת יותר רציני.
במשך החפירה הארוכה שלה היא שאלה אותנו מה אנחנו חושבים שהם שלושת הערכים שעומדים בראש סדר העדיפויות אצל בני הנוער הישראלים.
בין היתר נאמרו "יהדות","ציונות"... המון "ערכים" שמאוד ברורים מאליו שיאמרו.
בין היתר ילדה אחת מהכיתה אמרה "חיים" ו"כבוד".
את ההסבר ממנה כל הכיתה שמעה, אבל כשהיא קישרה את הערכים אלו לרצח של יצחק רבין יצא לה המשפט "ליגאל אמיר היה ערך של חיים".
המורה ישר מיהרה להישתלט על הדיון ו(איכשהו) הצדיקה אותה. התנהל בין שתיהן דיון על יגאל אמיר.
המחנכת התחילה לומר שהוא בא ממשפחה טובה, משפחה מוצלחת, שהוא למד משפטים ושהוא היה בן אדם מאוד מצליח.שלו בעצמו יש קמיהה לילדים ויש לו אפילו ילד משלו.
פאק, השילוב הזה של "יגאל אמיר" ו"חיים" באותו המשפט הצליח לזעזע אותי ברמות שאני לא יכולה לתאר.
הדעה שלי תמיד מושמעת בכיתה, אבל הפעם אמרתי לעצמי שיש פה אפילו איזשהו צורך להתגונן מפניה ומפני התומכים בדעה שלה.
אם יש מישהו שחושב שבאמת אכפת לי אם ליגאל אמיר הייתה אמא מקסימה או שאבא שלו קנה את הבורסה או אנערף מה, הוא טועה ובגדול.
אני חושבת שזאת אפילו טעות לקרוא אשכרה את הקורות חיים של הבן אדם הזה ולהקדיש את המאמץ הזה להוציא את השם שלו מהפה שלי.
לטענתן, ליגאל אמיר היה ערך של כבוד וחיים מכיוון שהוא למד משפטים ויצא עם תעודת בגרות עם הצטיינות יתרה מהבצפר המאוד משכיל שממנו הוא בא או אנערף מה...
התעצבנתי, ניסיתי להביע את דעתי בשקט ובקול נמוך אבל מסתבר שזה לא הלך. הרמתי את הקול שלי, פשוט צעקתי עליה.
כשהתחלנו לדבר על כבוד במדינת ישראל בכלל הזדעזעתי.
היא ישר מיהרה להגיד איזו שטות שהיא בכלל דיברה על "כבוד עצמי", אבל הכוונה הייתה מאוד ברורה.
כשחברי הכנסת, בישיבות בכנסת, מרשים לעצמם לצעוק ולקלל אחד את השני בזמן שהם אשכרה חושבים מה לעשות עם המדינה הדפוקה שלנו, אני מסתכלת מהצד ואומרת בבושה גדולה שהם הנציגים של המדינה שלנו. שככה החברה נראית, שככה אנחנו נראים. איך אפשר להגיד שאנשים במדינה הזאת נותנים כבוד אחד לשני אם אין פה אפילו את הערך הכי בסיסי שהוא לקבל דעה שונה משלך.
הדיון הלך והעמיק, התחלנו לדבר על "בית ספר הריאלי (והמאוד טהור) בחיפה", בית הספר שמורכב מ90% דנייתים טחונים בתחת ו10% שהם אומנם לא גרים בדניה, אבל הפרארי של אבא שלהם רק מחכה להם בחניה ביציאה מבית הספר.
הבית ספר הזה הוא לא המציאות. נקודה. בלי טיפת שחצנות והתנשאות, אבל זה בית ספר שדוגל כ"כ הרבה בחינוך ולימודים אינטינסיביים שעשירית ממה שהתלמידים בו מקבלים כל אחד אחר לא מקבל. בית הספר הזה נותן מענה אישי לכל אחד ומצדיק את ה-1500 ש"ח בחודש שהם ביס רציני לכיס.
החברה שלנו היא לא אידיאל החינוך. במדינה שלנו אין אפילו תקציב לחינוך, אז שיהיה חינוך?
החברה שלנו רובה בנויה ממיעוטים עניים, מחברה מקולקלת. מבני נוער שהם עבריינים, רוצחים, או במקרה הטוב ערסים מצועצעים ואנשים בלי ערך לכל דבר.
זה מזעזע להסתכל על החברה שלנו, ולהסתכל בו בזמן על ילדה מסכנה ותמימה שפאקינג אומרת במילים אחרות שהמדינה שלנו היא "מושלמת" וחלקה משריטות...
ודרך אגב, איזה ערך של "ציונות" (שגם הוא הוזכר לא פעם בזמן הדיון) יש כש51% הם פאקינג משתמטים...
אבל את זה כבר לא נפתח לדיון...
המשך יום טוב לכולם.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
