 כינוי:
Rainbow :D בת: 32
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2009
יום הזיכרון ליצחק רבין.
מוזר שאני כותבת פוסט על זה, כי בדרך כלל הבלוג נועד כדי לשפוך פריקות מסוימות ולחפירות שבאות עמוק מהלב,
מה שגם הדעה הפוליטית שלי אף פעם לא זוכה להישמע בציבור, וליתר דיוק אפילו לא מגובשת לגמרי.
שיחות פוליטיות ביני לבין אחרים זה משהו שאף פעם לא עולה לדיון, אבל היום כחלק מדיון כיתתי על הרצח של יצחק רבין ע"י יגאל אמיר מצאתי את עצמי קמה מהכיסא וצועקת על מישהי אחרת מהכיתה, ויותר גרוע, מצאתי את הנושא כדבר שהידהד לי בראש במשך כל היום והצליח אפילו להוריד את המצב רוח שלי.
זה התחיל מפעילות כיתתית ששתי חברות לכיתה העבירו. כשהמחנכת בתור "סמל החינוך" נכנסה לכיתה הדיון התחיל להיות קצת יותר רציני.
במשך החפירה הארוכה שלה היא שאלה אותנו מה אנחנו חושבים שהם שלושת הערכים שעומדים בראש סדר העדיפויות אצל בני הנוער הישראלים.
בין היתר נאמרו "יהדות","ציונות"... המון "ערכים" שמאוד ברורים מאליו שיאמרו.
בין היתר ילדה אחת מהכיתה אמרה "חיים" ו"כבוד".
את ההסבר ממנה כל הכיתה שמעה, אבל כשהיא קישרה את הערכים אלו לרצח של יצחק רבין יצא לה המשפט "ליגאל אמיר היה ערך של חיים".
המורה ישר מיהרה להישתלט על הדיון ו(איכשהו) הצדיקה אותה. התנהל בין שתיהן דיון על יגאל אמיר.
המחנכת התחילה לומר שהוא בא ממשפחה טובה, משפחה מוצלחת, שהוא למד משפטים ושהוא היה בן אדם מאוד מצליח.שלו בעצמו יש קמיהה לילדים ויש לו אפילו ילד משלו.
פאק, השילוב הזה של "יגאל אמיר" ו"חיים" באותו המשפט הצליח לזעזע אותי ברמות שאני לא יכולה לתאר.
הדעה שלי תמיד מושמעת בכיתה, אבל הפעם אמרתי לעצמי שיש פה אפילו איזשהו צורך להתגונן מפניה ומפני התומכים בדעה שלה.
אם יש מישהו שחושב שבאמת אכפת לי אם ליגאל אמיר הייתה אמא מקסימה או שאבא שלו קנה את הבורסה או אנערף מה, הוא טועה ובגדול.
אני חושבת שזאת אפילו טעות לקרוא אשכרה את הקורות חיים של הבן אדם הזה ולהקדיש את המאמץ הזה להוציא את השם שלו מהפה שלי.
לטענתן, ליגאל אמיר היה ערך של כבוד וחיים מכיוון שהוא למד משפטים ויצא עם תעודת בגרות עם הצטיינות יתרה מהבצפר המאוד משכיל שממנו הוא בא או אנערף מה...
התעצבנתי, ניסיתי להביע את דעתי בשקט ובקול נמוך אבל מסתבר שזה לא הלך. הרמתי את הקול שלי, פשוט צעקתי עליה.
כשהתחלנו לדבר על כבוד במדינת ישראל בכלל הזדעזעתי.
היא ישר מיהרה להגיד איזו שטות שהיא בכלל דיברה על "כבוד עצמי", אבל הכוונה הייתה מאוד ברורה.
כשחברי הכנסת, בישיבות בכנסת, מרשים לעצמם לצעוק ולקלל אחד את השני בזמן שהם אשכרה חושבים מה לעשות עם המדינה הדפוקה שלנו, אני מסתכלת מהצד ואומרת בבושה גדולה שהם הנציגים של המדינה שלנו. שככה החברה נראית, שככה אנחנו נראים. איך אפשר להגיד שאנשים במדינה הזאת נותנים כבוד אחד לשני אם אין פה אפילו את הערך הכי בסיסי שהוא לקבל דעה שונה משלך.
הדיון הלך והעמיק, התחלנו לדבר על "בית ספר הריאלי (והמאוד טהור) בחיפה", בית הספר שמורכב מ90% דנייתים טחונים בתחת ו10% שהם אומנם לא גרים בדניה, אבל הפרארי של אבא שלהם רק מחכה להם בחניה ביציאה מבית הספר.
הבית ספר הזה הוא לא המציאות. נקודה. בלי טיפת שחצנות והתנשאות, אבל זה בית ספר שדוגל כ"כ הרבה בחינוך ולימודים אינטינסיביים שעשירית ממה שהתלמידים בו מקבלים כל אחד אחר לא מקבל. בית הספר הזה נותן מענה אישי לכל אחד ומצדיק את ה-1500 ש"ח בחודש שהם ביס רציני לכיס.
החברה שלנו היא לא אידיאל החינוך. במדינה שלנו אין אפילו תקציב לחינוך, אז שיהיה חינוך?
החברה שלנו רובה בנויה ממיעוטים עניים, מחברה מקולקלת. מבני נוער שהם עבריינים, רוצחים, או במקרה הטוב ערסים מצועצעים ואנשים בלי ערך לכל דבר.
זה מזעזע להסתכל על החברה שלנו, ולהסתכל בו בזמן על ילדה מסכנה ותמימה שפאקינג אומרת במילים אחרות שהמדינה שלנו היא "מושלמת" וחלקה משריטות...
ודרך אגב, איזה ערך של "ציונות" (שגם הוא הוזכר לא פעם בזמן הדיון) יש כש51% הם פאקינג משתמטים...
אבל את זה כבר לא נפתח לדיון...
המשך יום טוב לכולם.
| |
ואיך שלא...
ואיך שלא
אפנה לראות
תמיד איתה
ארצה להיות...
שקט עכשיו,
וכל אחד עסוק בענייניו.
יש שיר אחד שיכול לפרק את כל הקירות ולגרום לי לבכות כמו מטורפת בכל פעם שאני רק אשמע אותו...
"מילים מילים ואת משמעותן יבוא לו גל ישטוף אותן...
אבל אני כרוך אחריה מחכה לי בלילות".
כבר כמה שעות שאני סוחבת איתי את המצב רוח הרע הזה, והנה סוף סוף אני מרשה לעצמי להתפרק.
"שומרת לי היא אמונים, לא מתרוצצת בגנים...
וגם אני בין הבריאות, לא מתפתה לאחרות..."
אף אחד לא ער, ואני לא ממש מתכוונת גם לשתף מישהו במצב רוח הרע הזה.
לפרוק את זה בדרך שלי, כמו תמיד...
להסתגר בתוך החדר ולבכות.
| |
אדם צובר זכרונות כמו נמלים בחודשי הקיץ...
בחודש האחרון אני מסתובבת עם תחושה די מוזרה בבטן.
תחושה לשם שינוי כנה, אמיתית. שכחתי כמה פעם נהגתי להסתובב עם המנטרה הזאת של "תמיד לעשות מה שהלב מכתיב לי לעשות"...
אני זוכרת שפעם הייתי נוהגת בעיקר להקשיב לעצמי, לא לשכוח לרגע אחד איפה אני ומי אני. אני לא רוצה להשתמש במשפט "עד לפני..." כי זה סימן שאני סוגרת פרק אחד בחיים שלי ומשאירה דבר מסויים מאחור, דבר שאני לא בהכרח רוצה להשאיר מאחור.
זכורים לי בעיקר הדיבורים עם החברות על תמיד לשמור על מי שאתה ולאהוב את עצמך. תמיד להיות כנה, אף פעם לא צבוע... דברים שפעם כל דבר שעשיתי התרוצצו לי במחשבות בלי הפסקה.
ובכן, דברים מתגלגלים, לא איבדתי עקרונות וערכים, אבל אני חושבת שבתקופה האחרונה קצת שכחתי מי אני...
התחלתי לאבד קצת מהאופי שלי, מצאתי את עצמי מאוד לא יציבה.
הייתה לי תחושה מגעילה בבטן, תמיד מצב רוח ופנים זעופות.
לא בהכרח בגלל אנשים מסויימים או אירועים כאלו ואחרים שקרו, אלא פשוט מצאתי את עצמי הולכת פסימית כלפי כל דבר שעומד בפני.
קרו הרבה מאוד דברים,לא בהכרח פיזיים או שינויים מהותיים.
אבל לרגע אחד נזכרתי במי שהייתי פעם והתחלתי להתגעגע...
לא מזמן בזמן שיצאתי עצבנית מהבניין בבית הספר ראיתי את ידיד שלי, בלי שום קשר לשום דבר אמרתי לו "אוף...", והוא בתגובה הגיב לי "למה כל פעם שאני רואה אותך את מבואסת?",
אני זוכרת שלפני שנה וחצי הוא אמר לי "בואנה בכל מקום שאני רואה אותך את עם חיוך על הפנים"...
אני לא רוצה שאנשים יכירו אותי ככה, זה נותן לי הרגשה שהם מכירים דמות מזוייפת ומפספסים את כל היתרונות בי. התחושה הזאת שאני אשכרה מזוייפת ולא אמיתית רדפה אחרי עד לא מזמן... תחושה כזאת שהכל תקוע במקום ושאני עצמי נעצרתי.
מה שגם בזמן האחרון אני מרגישה (ומאמינה) שכל דבר בחיים שלי באמת מוחזק בידיים שלי ושיש לי שליטה על כל דבר. ההרגשה הזאת שכל מאורע קטן תלוי בי מעודדת אותי, כי אני יודעת שאני יכולה לצייר לי את העתיד הכי ורוד שאני רוצה.
אני עוד זוכרת את הימים הספונטניים שהיו מלאים רק בכיף ובשטויות, שמילה אחת על מצב רוח או על כל דבר רציני אחר אפילו לא נאמרו.
הגיע הזמן לחזור כמה חודשים אחורה... להתחיל מהתחלה.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
