"את יודעת? אין דבר נפלא יותר מחברים" אמר רובין
"עד היום הייתי לבד.. אני חייבת להודות שזה לא היה הכי כיף בעולם אך איתך אני מרגישה אחרת, יותר חופשיה ויותר שמחה, אני שמחה שמצאנו אחד את השני" ענתה קארה.
"גם אני שמח קארה... מאוד שמח" הוא מלמל.
השניים המשיכו לטפס עד שהגיעו למקום אשר המדרונות היו כלכך טלולים שלא יכלו עוד לטפס, הם היו צריכים להשתמש בדרך אחרת, שניהם הסתכלו לצדדים ולפתע הבחינה קארה בשער ברזל ענקי אשר חרוטים עליו כתובות למינהם ובמרכזו צורת חרב מוטבעת.
השניים התקרבו אל השער כמה צעדים כשלפתע קפצו שני נזירים בעלי בגדי כותנה כתומים מהמדרונות שלמעלה.
"השער נעול" אחד מהם קרא.
"אנחנו חייבים לעבור! משימה חשובה עומדת בפנינו" קראה קארה.
"מה יש בכלל מאחורי השער הענקי?" שאל רובין.
"זו כנראה הדרך אל החרב, לפי סמל החרב שמוטבע על השער" לחשה לו קארה.
"אנחנו מצטערים אך אנחנו לא יכולים לפתוח עבורכם את השער, אין לנו את המפתח" אמרו שני הנזירים "אך תוכלו לבוא למנזר שלנו הנמצא לא רחוק מפה, לאב המנזר יש את המפתח" הם הוסיפו.
"בסדר! נבוא אתכם" אמרה קארה.
"את בטוחה שזה רעיון טוב?" שאל רובין
"משהו פה מסריח, כדיי שנבדוק את זה, אבל בכל מיקרה לא נוכל לפתוח את השער אוליי נוכל למצוא את המפתח במנזר" היא ענתה.
ארבעת הלוחמים החלו לצעוד מטה ולפתע אחרי צוק גדול התגלה בפניהם מנזר ענקי עם צריחים גדולים וחומות ממוגנות, מבצר של ממש.
הם הלכו מסביב ולבסוף הגיעו אל שערי המנזר אשר נפתחו בחריקות צורמות.
"הגענו" אמר אחד הנזירים.
בתוך המנזר היה שקט מאוד, נראה הרבה נזירים משוטטים להם ממקום למקום, היה זה מנזר הומה במיוחד.
"מכאן" הוביל אותם אחד הנזירים עד שהגיעו לדלת מסתורית.
"אב המנזר נמצא שם" אמר הנזיר ופתח את הדלת.
רובין וקארה נכנסו אל תוך החדר החשוך, דמות ישבה לה במרכז החדר על כיסא ואמרה "שלום לכם"
"האם אתה הוא אב המנזר אדוני?" שאל רובין.
"אכן זהו אני, אני מניח שבאתם בשביל המפתח הלא כן?"שאל אב המנזר.
"איך ידעת?"
"זה מה שכולם מחפשים" הוא ענה וחיוך עלה על שפתיו.
"אימרו לי.. מדוע אתם זקוקים למפתח הזה בני תמותה?" שאל אב המנזר והוצי מכיס מכנסיו כדור כחול זוהר אשר בתוכו עשן כחלכל מתרוצץ.
" בני תמותה?" שאל רובין את קארה בלחש, "משהו פה מסריח! הוא לא נזיר!" אמרה קארה
"וואו אתם יותר חכמים משחשבתי בני אנוש, אך לצערי אתם יודעים כבר יותר מידיי, לא אוכל לתת לכם את המפתח ולא אוכל לתת לכם לברוח, אתם תשארו כאן לנצח ותעבדו את הנזירים לעד!" צחק אב המנזר.
פניו החלו להתקמת ולהתעוות ושני קרניים בקעו מאחורי אזניו והסתעפו אחורנית.
"ברח!" קראה קארה והחלה לרוץ, רובין במהירות חטף את האבן העגולה מידו של הנזיר והחל לברוח בעקבות קארה.
"קארה!" צעק רובין מאחור.
"ברח מהר! הוא לא נזיר הוא מפלצת!" היא צעקה.
שניהם רצו במזדרונות המעוקלים של המנזר בעוד כמה נזירים רודפים אחריהם ולפתע התפוצץ הקיר מולם ואב המנזר יצא מן ההריסות, הוא חסם את הדרך במסדרון הצר ומהצד השני היו נזירים שרדפו אחריהם, היתה זו דרך ללא מוצא.
"החזירו לי את ה.." לפתע חץ חדר דרך גבו ויצא מבתנו של אב המנזר.
הוא כרע על ברכיו ונפל ארצה ללא רוח חיים.
רובין וקארה ניצלו את ההזדמנות כדיי לברוח וקיפצו מעליו והמשיכו לרוץ לקראת השערים של המנזר.
נראתה דמות מחזיקה קשט שעמדה מתחת לשער, היא מתחה את הקשט וכיוונה אותה אל עבר רובין.
החץ נורה מהקשט ושרק ליד אזניו של רובין ופגע באחד הנזיריםש רדפו אחריהם מאחור.
"תודה! מי שלא תהיה" צעקה קארה.
קארה והדמות הזרה היו כבר מיחוץ למנזר, רובין מיהר לצאת החוצה לפני שהנזירים יתפסו אותו.
הוא יצא החוצה אל אור היום וסגר את השערים אחריו, הדמות הזרה הוציאה חרב קטנה והניחה אותה על שני ידיות השער כך שהשער לא יוכל להפתח מבפנים וכך נעל את כל הנזירים בפנים.
רובין הביט בדמות הזרה, היה זה אלף, אוזניו המחודדות והארוכות הסגירו אותו, היו לו עיניים כחולות ושיערו היה בלונדיני וארוך במיוחד, הוא החזיק קשט בידו, קשט יפה לא פחות מקשטה של קארה.
"מי אתה?" שאלה קארה "ומדוע עזרת לנו" הוסיף רובין בעודו מתנשף בכבדות.
"אני הוא דריין" ענה האלף "נשלחתי לכאן ע"י איגוד הרגינדור..." המשיך דריין את דבריו
"...איגוד הרגינדור?" קטע אותו רובין.
"כן, זהו איגוד אשר הקימו אדריאן והקיסר פיקטוס על מנת למנוע מדריפין להגיע אל אבן האוטרונים לפניך רובין, איגוד הרגינדור נועד כדיי לעזור לך למלא את יעודך ולהשמיד את האבן" אמר דריין.
"היכן האבן נמצאת?" שאל רובין.
"נוריוס החביא את האבן על אחד ההרים הרחוקים כדיי שדריפין לא יוכל להגיע אל האבן, ולא יוכל למצוא אותה, הוא גם הציב מחסום בעזרת קסמיו כדיי שדריפין לא יוכל להכנס לתחום הקרוב לאבן, אך אנו מפחדים כי דריפין יצליח להתעלות על קסמיו של נוריוס ולשבור את המחסום ולהשיג את האבן, עלינו להשמיד אותה לפני שדריפין ימצא אותה וישתמש בה למטרותיו הזדוניות" אמר דריין
"אם כך מדוע נוריוס לא יכול ללכת להביא אותה בעצמו?" שאל רובין
"אמממ אל המחסום שנוריוס הקים אפילו הוא לא מסוגל לחדור, אתה ואחדים בעלי כוחות שכמו לך יוכלו להכנס אל המחסום שהוא יצר" אמר דריין.
רובין הנהן כמבין.
"אם כך ישנם עוד לוחמים אשר יעזרו לנו?" שאלה קארה.
"אכן ישנם עוד כמה לוחמים, היפטון אמור לחכות לנו על ראש ההר בזמן שאני נשלחתי לעזור לכם לטפס עליו, יתר איגוד הרגינדור נמצא עכשיו במסע, הם הולכים לנסות להתנקש בדריפין כשהוא ישלח את צבא האוטרונים וישאר ללא הגנות" אמר דריין.
"מיזה היפטון?" שאל רובין.
"אה, לא הזכרתי אותו? היפטון הוא גמד, הוא לוחם חזק במיוחד, אחד החזקים באיגוד" ענה דריין.
"והוא גם יעזור לנו?" שאל רובין
"בטח! בשביל זה הרי האיגוד הוקם" ענה דריין.
שלושתם התקדמו עד שהגיעו אל שער הברזל הגדול אשר אליו היו צריכים את המפתח.
"המפתח בידכם?" שאל דריין
רובין שלף את הכדור הכחול מכיסו והביא אותו לדריין.
דריין מיקם את הכדור הכחול בתוך חור קטן שהיה בתוך השער והכדור נבלע בתוכו.
מנעולי השער הגדול החלו לזוז ואור כחול זהה לצבא הכדור בקע מהחור אליו הוכנס הכדור.
שער הברזל הגדול נפתח לרווחה בחריקות רמות.
דריין קארה ורובין נכנסו פנימה אל תוך החדר החשוך אשר ניצב אל מאחורי השער הגדול.
לתדהמת שני הלוחמים חדר זה היה מעיין מסדרון אין סופי חשוך ביותר.
אור תכלת פז הציף את המנהרה, האור נוצר מקריסטלים ענקיים שהיו תלויים על קירות המנהרה.
המנהרה הייתה עשויה כולה מלבנים מסוטטות, מישהו בנה אותה, לפי התחב שבין הלבנים היה ניתן לדעת כי לפני זמן רב מאוד.
צורת המנהרה היתה מרובעת ולא כצורת כיפה בדומה למנהרות טבעיות.
על הקירות היו כתבים בכתב רוהניסתי, דריין הסתכל על הקירות וקרא את הכתוב בהם.
"אתה יודע לקרוא רוהניסתי?" שאל רובין.
"כן, כל אלף יודע זאת" השיב האלף.
"מה כתוב?" הוא שאל
"כתוב.. כתוב פה: השאירו את התקוה מאחור, הכניסה היא האבדון, אך היציאה היא המפתח למרום, רק החזקים ישרדו, הסכנה כבר לא במדרון אלא במסדרון, הזהר ממלכודות"
"זאת סוג של הזהרה" הוסיף האלף.
"איך הם יכולים לדרוש מאיתנו להשאיר את התיקווה מאחור? התקוה היא הדבר החזק ביותר שיש לנו" אמרה קארה.
"היזהרו ממלכודות, הם בטח קטלניות, זו לא בדיחה" אמר דריין
שלושת הלוחמים המשיכו להתקדם במסדרון.
ככל שהם התקדמו כך אור הקריסטלים מעט ונפוג אטאט עד לחשכה מוחלטת אשר הופגה בכמה לפידים פה ושם אשר הפיצו אור מאומאם.
רובין ודריין נכנסו אל הלוע החשוך אימים של המנהרה הצרה והמרובעת וקארה הלכה מאחור.
הלפידים היו מפוזרים במרחק גדול זה מזה לאורך המנהרה וכמעט ולא הפיצו אור,רובין ודריין כמעט לא ראו לאן הם הולכים וקארה הלכה אחריהם.
כשהיה פיתול לא יכלו בכלל ליראות את האור והתנגשו בקירות לאיטים קרובות.
צרות המנהרה הקנתה תחושת מחנק מחרידה אשר גרמה לנכנסים אליה לרצות כבר לצאת.
פתחים צרים על דפנות המנהרה הכניסו אור דליל ומעט אוויר לנשימה פה ושם.
על הקירות היו עוד כמה כתבים, דריין מיד ניגש אליהם והחל לקרוא: " כשיובא אור אל חושך, והחושך יצית את האש הנסתרת, רק אז תאפשר היציאה אל המקום בו אתה חושק."
"מה זה אומר?" שאלה קארה.
"אני מקווה שנגלה בקרוב, עד כה איני רואה כאן שום יציאה" השיב האלף.
שלושת הלוחמים המשיכו בדרכם דרך החשכה, הם נכנסו עמוק יותר אל המנהרה.
שלושתם הלכו בחשכה עד שדריין צעק לפתע, "זהירות זו מלכודת".
רובין עצר את רגלו לפני שדרך על הרצפה והחזירה.
"איך אתה יודע"? שאל רובין.
"אתה רואה את המשבצת הבולטת ההיא עם סימן ברוהניסטי?"
"הסימן אומר: מק"ב. ראשי תיבות של מלכודת קטלנית במיוחד, המקום הזה כנראה עוצב לאלפים בלבד, בני אדם או כל יצור אחר לא היה שורד פה" הוא אמר.
דריין שלף חץ מנדן החצים שעל גבו וירה אותו על המשבצת הבולטת.
נישמע רעד קל, חצים נורו מפתחים קטנים שנפתחו בקירות המנהרה ופגעו בקיר ממול, רצפת המנהרה התעקמה רק בחלק המשבצת ונפתחה כך שמי שעומד על הרצפה ייפול אל תהום אשר בתחתיתה קוצי ברזל שישפדו הכל.
דריין ורובין עמדו וצפו בפעולת המלכודת עד שהרצפה נסגרה בחזרה והחצים חדלו להתעופף בין הקירות.
שניהם צעדו בזהירות ונזהרו במיוחד לא לדרוך על המשבצת הבולטת כדי לא להפעיל את המלכודת מחדש.
לאחר כמה צעדים רובין הרגיש את הרצפה יורדת בכמה סנטימטרים,
"דריין, אני חושב שדרכתי על משהו".
הרצפה רעדה ובול עץ ענקי נחת מן התקרה תלוי על שני חוטי ברזל.
בול העץ התנדנד קדימה ולאחור, הוא פגע בדריין שעף על רובין ועל קארה, שלושת הלוחמים נהדפו לאחור ונחתו בדיוק על המשבצת הבולטת של המלכודת הקודמת קארה נפלה קצת מאחוריהם וצפתה בנעשה בחוסר עונים.
חצים התעופפו בחלל המנהרה כמו לפניכן אך אף אחד מהם לא פגע בדריין ורובין משום שהם היו מוטלים על הרצפה.
האדמה מתחתיהם נפתחה לרווחה ושניהם נפלו לתהום עמוקה שבתחתיה קוצי הברזל.
"אחוז בי!" אמר דריין.
הוא הוציא את קשתו ותקע אותה בין שני דפנות קיר התהום שהיה צר למדאי.
הקשט הצליחה להחזיק את משקלם של השניים מבלי להשבר למרבה הפלא.
הפתח ממנו נפלו החל להסגר, שניהם היו המומים ולא ידעו מה לעשות.
הפתח ניסגר, חושך הסתרר בתהום והשניים לא יכלו ליראות או לשמוע כלום חוץ מצרחותיה האנושות של קארה מבחוץ.
"אל תדאג קארה תפתח את הפתח שוב כדיי לודא אם אנחנו בחיים ואז נצא מפה.
לאחר כמה דקות נפתח שנית הפתח.
דריין הוציא פגיון מחגורתו והחל לטפס כשרובין הוציא גם כן פגיון וטיפס מתחתיו.
"לא ידעתי שהקשתות שלכם חדות בקצה" אמר רובין.
"זה בשביל קרב פנים מול פנים" ענה דריין.
כששניהם חזרו אל הרצפה הם לא יכלו לעמוד משום שהחצים עדיין נורו בין הקירות.
הם זחלו אל מחוץ למלכודת ונעמדו מחוץ לטווח סכנה.
"פעם הבאה תזהר יותר רובין! כמעט הרגת אותנו!" אמר דריין.
"חשבתי שמתתם שם למטה" צעקה קארה ונראתה מבוהלת מאוד.
"להבא אזהר יותר.. לא ראיתי את המלכודת" אמר רובין
"עלינו להמשיך להתקדם" אמר דריין.
רובין ניקה את הפיח מעליו והמשיך ללכת , הוא לא העז לדרוך שנית על מלכודת בול העץ כך גם קארה שהלכה אחריו והחזיקה בידו בחוזקה.
לאחר כמה שעות של הליכה וזהירות מירבית ממלכות נסתרות הגיעו שלושתם לחדר גדול וחשוך יותר מייתר המנהרה.
"אני חושב שזהו החדר הסופי של המנהרה" אמר דריין.
שער היציאה היה נעול.
דריין ניגש אל השער וקרא את הכתוב עליו, זו הייתה החידה שהייתה כתובה לפני המלכודות "כשיובא אור אל חושך, והחושך יצית את האש הנסתרת, רק אז תאפשר היציאה אל המקום בו אתה חושק".
"נסה לפענח את זה" אמר האלף.
בתוך החדר היו כמה מראות וגביש במרכז החדר אשר ישב על לוח אבן גדול, המראות היו דמויי עלה של עץ והיו מוצבים על אבנים עגולות ומאותרות אשר הגביהו אותם לגובה ממוצע של בן אנוש.
על המראות היו איטורים מרהיבים והמראה עצמה שהייתה בצורת עלה הייתה מאוד דקה וקטנה ומאחוריה היה שרטוט שדמה לצידו האחורי של עלה של עץ.
"דריין, אתה יודע איזה גביש זה?" שאלה קארה
דריין בחן את הגביש לכמה שניות ואז אמר:" כן זהו גביש חושך".
"חושך…" מלמל רובין.
שקט השתרר בחדר לכמה שניות עד שרובין פלט: "מצאתי!"
"אם נכוון אור על גביש החושך נייסם את חלקה הראשון של החידה, כשיובא אור אל חושך".
"הנה על התקרה יש פתח חסום בפיסת עץ עבה" האירה קארה.
דריין ירה חץ על פיסת העץ שנפלה לאחר כמה שניות על הרצפה.
פס אוק קטן חדר אל תוך החדר והאיר אותו במקצת.
קרן האור הייתה מופנת אל הרצפה קרוב לפינת החדר.
"אולי עלינו להשתמש במראות כדי לכוון את האור על הגביש". אמר רובין.
"אני רואה שלמרות הכול יש לך משהו בראש". הוסיף האלף בציניות.
רובין הזיז את אחת המראות שלמרבה ההפתעה היה קל מאוד להזיז.
האור פגע במראה והוסט אל הקיר.
אז דריין הזיז את המראה השניה והאחרונה אל חלק הקיר בוא פוגע האור, והאור הופנה הישר אל גביש החושך.
הגביש החל להפיץ אור סגור חלוש לכך עבר וקרן אור דקה יצאה ממנו והאירה את
החלק על השער שאמר:" כשיובא אור אל חושך".
"עכשיו נעבור אל החלק השני של החידה" אמר דריין.
"החושך יציט את האש הנסטרת.." "מה זאת אומרת?" שאל רובין
רובין קארה ודריין חשבו למשך כמה דקות, דריין החל למשש את הקירות מלאי התחב.
דריך עבר לכל אורך החדר עד שפתאוםשם לב שאין על חלק מהלבנים תחב באיזור מסויים של הקיר.
דריין מישש את הלבנים ללא התחב ולפתע אחת מהם נפלה על הרצפה בקול חזק שהסיט את תשומת ליבם של רובין וקארה והם באו לראות מה דריין מצא.
מאחורי הלבנה שנפלה מהקיר היה מין קיר נוסף שעליו היו חרוטים כמה דברים לא ברורים.
"נראה שמצאנו משהו" אמר דריין והחל להוציא את הלבנים הנוספות שלא היה עליהם תחב עד שהתגלה לפני שלושת הלוחמים קיר אשר נראה כמו שער נוסף ועליו סמל של להבה.
"האש הנסתרת.." מלמלה קארה
"אני חושב שמצאנו את מה שחיפשנו" אמר רובין.
"איך פותחים את הדלת הזו?" שאל דריין.
שלושתם חשבו מעט והביטו שוב בחידה.
"כשהחושך יאיר את האש..." מלמל דריין כשלפתע קארה צעקה "מצאתי!"
היא ניגשה אל גביש החושך וסובבה אותו מעט כך שקרן האור תכוון על סמל האש שעל דלת הסתרים שגילו.
סמל האש לפתע הואר והקיר נחצה לשניים ונפתח לרווחה בפני שלושת הלוחמים.
"קארה את גאון!" אמר דריין.
בתוך החדר שהתגלה מאחורי דלת הסתרים היו כמה לפידים ופסל של שני דרקונים פעוריי פה המביטים אחד בשני.
שלושת הלוחמים נכנסו אל החדר המואר ולקחו את הלפידים בידיים.
רובין ניגש אל הפה של אחד הדרקונים והכניס את הלפיד אל תוך לועו של הדרקון עשויי האבן.
הדרקון פלט את האש שהתפזרה בחדר וכמעט שרפה את רובין שזז לאחור במהירות.
"אוליי עליינו להציט את שני הדרקונים יחד" אמרה קארה.
"אני מניח שאת צודקת" השיב דריין ונתן לרובין עוד לפיד.
רובין הכניס את שני הלפידים לשני לועות הדרקונים עשויים האבן ואז משני הדרקונים יצאה אש, מאחד יצאה אש כחולה ומהשני יצאה אש כתומה רגילה.
שני הדרקונים נשפו את האש זה על זה ונראה היה שהאש הכחולה עוזרת לאש הכתומה והכתומה עוזרת לכחולה חזרה כך שאף אחד מהם לא ידעך.
נוצר כדור של אש חצי כחול חצי כתום וקולות רעד נשמעו מחוץ לחדר הסתרים.
שלושתם בבת אחת הביטו לאחור והבחינו כי גביש החושך רוטט.
הם הביטו בו בתדהמה כשלפתע הוא פלט הבזק של צבע לא מוגדר ושלושת הלוחמים לא יכלו לראות דבר.
כל החדר רטט והם נפלו מהרגליים ואז נשמע קול של מנעול נפתח והשער נפתח לרווחה.
עינהם המסכנות שלא ראו אור שמש כבר כמה שעות לפתע הסתנוורו מאור השמש שבקע מבחוץ והם יכלו לראות שוב לאחר כמה דקות כשעינהם התרגלו לאור.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-storyteller-