הם התהלכו כמה צעדים קדימה ואז הבחינו בגמד עומד מחוץ לשער לנגד עינהם.
"שלום היפטון ידעתי שתבוא!" אמר דריין בשימחה.
"זה הפטון?" שאל רובין בגלל מראהו הגמדי, הוא לא האמין שהיצור שעומד מולו מסוגל להלחם אפילו.
"אל תזלזל בי נערי" אמר הגמד בקול עבה.
"חי רגלי השעירות! האם אתה הוא יורש המג'אי העליון?"
"כן, אני מניח... " ענה לו רובין.
"כבוד גדול לפגוש אותך" השתחווה היפטון "אני כאן כדי להצטרף אליכם למסע ". הוא הוסיף.
הגמדים הם יצורים נמוכים עם אוזניים גדולות, הגמדים נוהגים לאכול חמש פעמים ביום ומשמינים במהרה, גמדים אוהבים מלחמה ומתמחים בבניית חפצים ממתכת ואבן.
היפטון היה לא גבוה במיוחד, הוא הגיע לבטנו של רובין, היה לו זקן ארוך שהגיע כמעט עד לריצפה ושיריון עבה וכבד, הייתה לו קסדה עגולה עם איטורים וגרזן מלחמה יוקרתי וחרב קטנה התחבאה על מותניו.
"האם אוכל להצטרף אליכם במסע?" שאל הגמד
"בטח שתוכל! כמה שיותר כוח ככה לטובה" מיהר לענות רובין
"טוב, נמשיך" אמר האלף אך ברגע שעשו את צעדם הראשון אל עבר הפסגה נשמעה טריקה חזקה של ברזל, ארבעת הלוחמים הביטו לאחור לראות מהו מקור הרעש וראו כי
השערים נתרקו חזרה ונינעלו כאילו אף אחד מעולם לא עבר בהם.
"נראה שזה מעשה קסם של מישהו, מישהו הטיל לחש על המקום הזה" אמר דריין
ארבעת הלוחמים המשיכו לטפס על ההר בעודם מדברים על ילדותם ועל חייהם.
היפטון סיפר שהוא הגיע ממשפחה של לוחמים דגולים אשר היו קרובים מאוד לאנשי המלוכה הגמדית בארץ התיכונה,"הם היו אנשים דגולים ומפקדי צבא עד שיום אחד נישמעו שופרי המלחמה וליגיון אוטרוני ענק עם שני רוכבי דרקונים היתקרב לבירת הממלכה הגמדית, כל המשפחה שלי ניסו להילחם במפלצות האוטרוניות וכולם ניספו בקרב ונפלו חללים למפלצות האמתניות, רק אני נישארתי עם הריסות העיר כאשר הקוסם נוריוס מצא אותי ולקח אותי לבירה של הקיסר אדריאן, שם אימנו אותי להלחם בקפידה ונעשיתי לוחם כמו כל מישפחתי, נישבעתי לנקום את מות הוריי ואחי וזה בדיוק מה שאעשה לכן הצטרפתי לאיגוד הרגינדור כדיי להלחם בכמה שיותר אוטרונים"
"סיפורך מעניין ודומה לזה שלי ושל רובין" אמרה קארה
"כן.." מלמל רובין בשקט
ככל שהמשיכו לטפס הערפל נהיה סמיך יותר ויותר עד שבקושי יכלו לראות אחד את השני.
הם המשיכו לטפס עיוורים מהערפל הכבר עד שלפתע היפטון נתקע בקיר שלא ראה מבעד לערפל והזעיק את כולם.
היה זה סוג של מיבנה.
דריין מישש את הקיר עד שמצא דלת ואז הוא בעט בדלת והיא נשברה והועפה לאחור,
ארבעת הלוחמים נכנסו אל תוך החדר שהתגלה לפניהם, שם הערפל היה הרבה פחות סמיך והם יכלו לראות אחד את השני ואת החדר עצמו שהיה גדול כמעט כמו אולם שלם.
החדר היה מעוצב יפה, נראה היה שאותו אחד שעיצב את המראות דמויות העלה שהיו בתוך המנהרה עיצב גם את החדר הזה, הקירות היו לבנים ומסביב היו עמודים אשר עליהם חרוטים כלמיני כתבים עתיקים.
"וואו" אמר היפטון והסב את תשומת ליבם של ארבעת הלוחמים אל עבר מרכזה החדר.
"חרב הנבואה.." מלמל דריין בעודו מסתנוור מיופיה המדהים של החרב.
במרכז החדר היא ריחפה באוויר מעל לפסל של דרקון שעיניו עשויות משני אבנים סגולות מדהימות ביופים אשר נצצו באור סגול מהפנט, אור כחול הציף את החדר אשר בקע מהחרב האגדית.
לפתע דלת החדר שהייתה שבורה על הרצפה התעופפה באוויר התחברה חזרה וחזרה למקומה בקיר וננעלה.
רובין, דריין היפטון וקארה הסתכלו מסביב, מחשכת פינות הקירות הופיעו דמויות שהתגלו כלוחמי אילית כשהתקרבו.
הלוחמים המוזרים אשר יצאו מן הקירות הקיפו את שלושתם וסגרו עליהם לאט-לאט.
"מי הוא אדונכם?" שאל רובין.
כל הלוחמים מהחזית זזו הצידה ופינו מקום ללוחם אחד בעל קסדה מעוותת לעבור.
"בגלל חוצפתך אני אשאב את נשמתך מגופך!" אמר אדון הלוחמים.
הוא לקח נשימה עמוקה ואיתה לפתע הופיעו ניצוצות כחלחלים שיצאו מליבו של רובין, הוא לא יכל לזוז הוא הרגיש כאיל ועוקרים חלק ממנו.
הניצוצות נכנסו לתוך פיו של הלוחם אך הוא הפסיק לשאוב ברגע שדריין שלף את קשתו וחציו וכיוונם אל האיש המעוות.
"הפסק את זה מיד!" הוא קרא
"מה רצונכם פה?" שאל האיש בהתנשפות.
רובין נהדף לאחור ונפל על הרצפה, הוא ראה הכל מטושטש ולא יכל לזוז לכמה רגעים.
"רובין אתה בסדר?" שאלה קארה.
רובין קם על רגליו וניסה להפתר מהטשטוש שתקף אותו "כן.. אני בסדר" הוא השיב.
"אנחנו חפצים בחרב הנבואה" אמר הגמד לאדון הלוחמים.
"עכשיו תנו לנו לעבור!" הוא הוסיף ברוגז.
"דבר-פיך מעצבן מאוד גמד קטן" האדון הרים את ידו שבה הופיע כדור מאור ירוק צהבהב, הוא זרק את הכדור הקטן על היפטון.
הכדור גדל לפתע בזמן שהיה באוויר ובלע את היפטון.
"מה עשית לו?!" אמר האלף בהניפו את הקשת.
"רק קלעתי אותו בכדור אל תתרגשו כל-כך." אמר האדון
"אני מסרב לתת לכם את החרב! הסתלקו מפה!" הוא הוסיף
"עומד מולך המג'אי העליון חתיכת פוחלץ". אמר הגמד מתוך הכדור בו כלוא.
"אמרת, המג'אי העליון? המג'אי העליון מת! אתם עובדים עליי"
כל הלוחמים הוציאו את חרבם והושיטו אותם כלפי דריין קארה רובין והיפטון הכלוא.
"חכה רגע, איך נוכל להוכיח לך שזהו המג'אי העליון" אמר האלף.
"המג'אי העליון היה יודע מה לעשות במקרה כזה". השיב לו האדון.
"רובין, זו העבודה שלך!" צעק היפטון מתוך הכדור.
רובין עצם את עיניו, הוא ראה תעתועים ודמיונות רבים, לפתע פתח את עיניו ואמר, "נבואתי, התחברי אלי!" חרב הנבואה ריחפה קצת למעלה ואז הופנתה כך שחוד החרב יהיה מופנה אל רובין.
רובין הושיט את ידו קדימה וסגר אותה בכל כוחו.
החרב עפה במהירות פתאומית אל עבר רובין.
בדרכה, חוררה כמה לוחמים והגיע ישר אל מול ידיו של רובין.
החרב האגדית ריחפה מול אפו בעודה מפיצה אור כחול יפיפה.
רובין הביט בתדהמה בחרב הנוצצת המרחפת מול עיניו, הוא הושיט את ידו ולקח את החרב בידיו.
עיניו נעצמו ונראה כאור כחול בוקע מעיניו, כל הלוחמים הסתכלו בדממה על המתרחש.
רובין ריחף באוויר לכמה שניות ואז נחת על הקרקע בזהירות.
הוא פקח את עיניו, ופתאום הוא זכר הכל.
הוא זכר לפתע את כל מה שקרה עם גרונה לפני 50 שנה.
הוא זכר את כל עברו של ארקון, הוא לפתע הרגיש בכוח אדיר שזורם בעורקיו.
"עכשיו אתה מאמין שאני המג'אי העליון?" שאל רובין
"לא! אתה כישפת את החרב כך שתרחף הישר אליך! אני לא מאמין לך יצור עלוב!"
כל הלוחמים החלו להתקדם בצעידה איטית אל עברם של רובין קארה דריין והיפטון עם חרבות שלופות.
"חרב הנבואה שייכת לי!" צעק רובין.
הוא נעץ את החרב באדמה ואלומת אור כחולה יפיפיה נוצרה סביבו.
האלומה הכחולה התמוגגה לעת לעת ואיתם גם ארבעת הלוחמים, אז ניראה הווזק והם נאלמו לנגד עינהם של כל הלוחמים.
הם הופיעו בדיוק באותה שניה בטיר-מרדו עיר הבירה של בני האדם, שם ארמון המלך אדריאן היה.
"איך עשית זאת ?" שאל דריין.
"שככת?! אני הוא המג'אי העליון עכשיו שאני זוכר את כל מהלכי המג'אים המיוחדים והלחשים המיוחדים, אני חזק בהרבה עכשיו" אמר רובין
"זה נקרא טלפורט, קסם השיגור" הוא הוסיף.
ארבעתם נכנסו לארמון, לאולם כס המלך שם בדיוק התקיימה ישיבה של איגוד הרגינדור.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-storyteller-