לפעמים אני מביט מהצד... רואה אנשים שהם בדיוק כמוני.
הם מאושרים כלכך ושמחים וקופצנים ותמיד צוחקים ונהנים.
אבל אף אחד לא רואה עליהם שהם עצובים מבפנים.. וזה פוגע בהם..
איכשו אני רואה את זה בדרך כלל אבל אני לא יכול לעשות כלום..
בדרך כלל אני פשוט לא קרוב מספיק אליהם כדיי לנסות לעודד או משהו כזה..
זה ממש מבאס שאין מי שרואה את מה שבאמת יש בתוכך... אבל אני כבר התרגלתי להרגשה שלא רואים.. אני גם לא מצפה מאנשים לראות.
אפשר להגיד שזה כמעט בלתי נראה.
אם לא חווית את ההרגשה לעולם לא תדע\י איך זה.. ולעולם לא תוכל\י למצוא מישהו שמרגיש ככה.
ובגלל שאני מכיר את ההרגשה אני מסוגל לראות מבעד למסכה של השמחה שהם משדרים..
חבל שהם לא קרובים אליי כי אני פשוט חש צורך לנסות לעזור להם XD
לא נורא.. נחיה עם זה.
אני מוריד עכשיו את כל הפרקים של שתי סדרות ממש גאוניות.
אבודים
ונמלטים.
אבודים ראית יאת כל העונה הראשונה וחלק מהשניה וזה היה ממש יפה אבל לא היה לי כוח לעקוב אחרי זה בטלויזיה, ונמלטים הרבה אמרו לי שאפילו סדרה טובה יותר מאבודים כך שזה מעולה=] יהיה לי מה לעשות.
אני לפעמים מרגיש שאני צמא לדברים גאוניים.. פשוט ככה.
אני לא נהנה ממשהו אם הוא לא מספיק גאוני ויפה.
למשל סרטי קומדיה? אף פעם לא באמת נהניתי מהם.. מצחיקים פה ושם אבל לא יותר מזה.
סרטים שהם באמת יפים וגאוניים משאירים בי מין הרגשה כזו הרבה זמן אחרי הסרט אפילו וגורמים לי לרצות להמציא משהו גאוני אפילו יותר! (אני יודע שאני תחרותי.. זה בסדר..)
טאכלס זו הסיבה העיקרית שהתחלתי לכתוב את הסיפור "הירח הרביעי".
אני מקווה שהוא יהיה תחרות נאהXD
שיהיה לכולם יום טוב\לילה טוב
וסוף שבוע מהנה וקל לכולם=] כי ספש"ים זה הכי כיף=]=]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-storyteller-
