לאחר כמה שעות של הליכה הוא הגיע למרגלותיו של הר, הר הערפל.
הוא יכל להרגיש שמשהו קורא לו לבוא למקום הזה, שמשהו קורא לו לתפס על ההר הזה.
הוא הרגיש שעליו לטפס ולהגיע לפסגתו על מנת למצוא את מה שהוא מחפש.
ריידון חיפש אחר כוח, כוח אשר בעזרתו יוכל להיות חזק מאחיו הנתעב, ריידון רצה להתעלות על דריפין.
אך לדריפין יש כוחות אדירים ועכשיו שהצבא האוטרוני לצידו, ריידון זקוק לכוח אדיר על מנת להתעלות עליו.
ריידון הרגיש שהכוח שהוא מחפש נמצא על ההר שניצב מולו, הוא הרגיש שהכוח קורא לו.
ריידון החל לתפס על ההר הגבוה, רגליו שקעו בשלג הכבד שירד.
הטיפוס היה קשה, הוא לא יכל להמשיך ללא הפסקה קצרה כשבדיוק ראה מערה גדולה.
הוא נכנס לתוכה אך היא הייתה חשוכה ביותר, הוא הרים את מטהו המעוקל בעל אבן יקרה בקצהו ונקש אותו על הרצפה שני נקישות.
האבן שעל המטה החלה להפיץ אור כתמתם והמערה הוארה באור.
לפתע שמע ריידון צעדים שהרעידו את כל המערה, הוא הבחין בטרול עצום מימדים המתקדם לעברו.
ריידון הרים את מטהו וכיוון אותו אל עבר הטרול, שנרטע ממראהו הבוהק.
ריידון ליחשש כמה מילים ולפתע קרן אור בוהקת יצאה מתוך האבן שעל מטהו והדפה את הטרול לאחור.
הטרול נפל על גבו בנפילה שהרעידה את כל המערה ואיבד את הכרתו.
ריידון התיישב ושכב על ריצפת המערה הקרה ונירדם.
לאחר כמה שעות כשהתעורר מצא עצמו עדיין במערה והטרול עדיין שכב מחוסר הכרה והזיל ריר על האדמה.
ריידון קם ויצא מהמערה, הוא המשיך לטפס השלג הכבד עד שהגיע למדרונים שכבר לא יכל לטפס עליהם יותר, הם היו טלולים מידיי עבורו, הוא החל לחפש דרכים חלופיות עד שלפתע הבחין בשער ברזל גדול שניצב בתוך הסלעים ועליו מוטבעת סמל של חרב.
הוא הרים את מטהו שוב וכיוון אותו אל השער ולחש משהו שונה, לפתע השער התפוצץ ונישבר לשניים ונפל קדימה.
ריידון נכנס אל החדר האפלולי שניצב מולו, היה זה מסדרון ארוך וחשוך אשר כמה קריסטלים כחלחלים האירו.
הוא החל להתקדם בתוך המסדרון הארוך והאפלולי וככל שניכנס עמוק יותר כך אור הקריסטלים פחת, ונישאר רק אור שהופץ מלפידים שהיו מפוזרים לאורך המסדרון הארוך במרחק גדול זה מזה.
לאחר כמה שעות של הליכה בתוך החשכה הוא הגיע לחדר שהיה חשוך קצת יותר מיתר המסדרון ובמרכזו גביש יפיפה, ובקצה החדר ניצב עוד שער כמו שהיה בהתחלת המסדרון הארוך.
הוא נקש על השער עם חלקו האחורי של מטהו שלושה נקישות ובשלישית לפתע השער החל להתעוות והתנתק מהקיר אליו היה מחובר, ואז נקש ריידון נקישה רביעית והשער הועף כמה עשרות מטרים קדימה והועף מטה למרגלות ההר.
אור שמש הציף את עיניו שלא ראו כבר אור מזה שעות.
הוא שפשף את עיניו והמשיך לעלות, ככל שטיפס יותר האוויר נעשה דחוס יותר והיה לו קשה יותר לנשום, הכל התכסה בערפל כבד והוא בקושי יכל לראות משהו.
אפילו את ידו של עצמו בקושי ראה מבעד לערפל.
הוא נעץ את מטהו בשלג העמוק בחוזקה ולפתע מתוך המטה יצא משב רוח אדיר לכל הכיוונים שפיזר את הערפל הרחק ממנו.
הוא לפתע יכל להבחין במעיין מקדש קטן.
היה זה מבנה לבן בעל עמודים גדולים שתמכו בו.
ריידון נכנס אל המבנה ובתוכו התגלתה אליו אבן ענקית אשר הונחה במרכז החדר על פסל אבן גדול של דרקון.
ריידון יכל לחוש בכוח שבוקע מן האבן, הוא התקרב כמה צעדים לקראת האבן המיסתורית כשלפתע נשמע קול מאחוריו "זה הוא פסל הדרקון ".
ריידון הסתובב בבהלה, היה זה לוחם בעל קסדה מעוקלת ישנה וחלודה אשר אמר זאת.
לפתע מאחוריו הגיחו משום מקום עשרות לוחמים דומים, "מי אתם?" שאל ריידון.
" אנחנו המגינים של הנבואה" אמר הלוחם עם הקסדה המעוקלת.
"הנבואה?" שאל ריידון.
"לא מזמן נגנבה מאיתנו חרב הנבואה, חרב אגדית אשר הייתה שייכת למג'אי העליון הקודם, ועכשיו נותרנו רק עם פסל הדרקון.... אני מניח שאתה מחפש כוח? הלא כן בן אנוש?" שאל הלוחם.
"הרחתי את תעבת הבצע לכוח שלך ממרחקים ומשכתי אותך לכאן עם כוחותיי" הוא הוסיף.
" אני מחפש כוח רב עוצמה, כוח שיתן לי כבוד" אמר ריידון.
"אם כך אתה במקום הנכון, לפסל הדרקון יש יכולת מיוחדת, הוא מסוגל לאגור בתוכו נשמות של אנשים"
"מה זה עוזר לי?" שאל ריידון.
"כשהאדם שגנב את החרב הגיע לפה הצלחתי לגנוב חלק מנשמתו, נשמה כלכך חזקה וטובה, מעולם לא חשתי בכוח שכזה" אמר הלוחם וניגש אל הפסל.
הוא הושיט את ידיו לפיו של הדרקון והפסל פלט את אותם הניצוצות הכחלחלים שיצאו מליבו של רובין אל ידו של הלוחם.
הלוחם החזיק הניצוצות שנאספו לכדור בתוך ידיו של הלוחם והוא הושיט את הנשמה אל ריידון.
"מה אני אעשה עם הנשמה הזו?" שאל ריידון.
"האדם שהנשמה הזו שייכת לו הוא היורש של המג'אי העליון" אמר הלוחם
"המג'אי העליון?! הוא מת לפני 50 שנה לא?" שאל ריידון
"כן... כנראה שהחץ שהאלפית הקדושה ירתה בו היה חץ עילי ועכשיו היורש שלו בא לקחת את חרבו חזרה"
"אנ ילא מאמין! אלה חדשות רעות לאחי" צחקק ריידון.
"ברגע שחלק מנשמתו תהיה בתוכך ואתה תחזיק בחרב הנבואה, הכוחות של המג'אי העליון יהיו שלך" המשיך הלוחם.
ריידון הרים גבה כאות לפליאה "עשה זאת! אנ ירוצה את הכוח הזה!" הוא אמר.
"חכה רק רגע.. אני רוצה שתעשה משהו בשבילי בתמורה" אמר הלוחם.
"מה ברצונך? אעשה הכל למען הכוח הזה" השיב ריידון.
"אני רוצה שתחזיר לי את חרב הנבואה, הכוחות יהיו שלך ברגע שתיגע בחרב אבל אתה לא צריך שהיא תיהיה בידך כל הזמן, אנ ירוצה שתשיב ל יאת מה ששייך לי והכוח יהיה שלך"
"בסדר גמור, אני אעשה זאת" אמר ריידון.
"כך יהיה" אמר הלוחם וזרק את הנשמה על ריידון.
ריידון התמלא כולו בניצוצות המרהיבים שהתמוגגו בתוך גופו ונספגו ואז כולו זרח באור כחול יפיפה לכמה שניות.
"אבל איך אמצא אותו?" שאל ריידון.
הלוחם הוציא מכיס מכנסיו עדשה זעירה בצבע אדום "ברגע שתבית דרך העדשה הזאת תוכל לראות את שביל האנרגיה שמשאירה מאחוריה החרב וכך תמצא אותם, אך עליך להזהר לא להתבלבל.. תוכל לראות בעזרת האדשה הרבה שבילי אנרגיה אך זאת שאתה מחפש תהיה בצבא כחול בהיר" אמר הלוחם ונתן לריידון את העדשה.
ריידון הביט דרך העדשה וראה לפתע כמה שבילים של אנרגיה, הוא ראה שביל צהוב שהתפטל בשמיים והרבה שבילים ירוקים קטנים אשר השאירו מאחוריהם הלוחמים אשר סבבו אותו, אך הוא יכל להבחין בשביל אחד גדול אשר נשאר בתוך המבנה.
"השביל הכחול לא מוביל לשום מקום" אמר ריידון.
"זאת מישום שהוא השתגר וברח מפה" אמר האדון.
"אז איך אמצא אותו?" הוא שאל
"עליך לרדת מן ההר אני סבור שאם תחפש אתה תמצא את השביל הזה, הוא גדול מאוד ואי אפשר לפספס אותו" אמר הלוחם.
ריידון תחב את העדשה בתוך כיסו והחל לרדת מן ההר.
'אני אמצא אותכם!' הוא חשב לעצמו והתמלא באומץ ותקוה.
הוא החל ללכת לכיוון מרגלות ההר כשלפתע נשמע קול מאחוריו "שלום אחייני"
ריידון הסתובב והבחין בנוריוס הולך מאחוריו.
"כמה זמן עקבת אחריי נוריוס?" שאל ריידון.
"בערך כמה שצריך.." ענה נוריוס בחוסר חשק.
"אל תתערב! דוד! אין לך זכות להתערב בחיי! אני אעשה מה שבא לי!" צעק ריידון.
"ריידון... החיפוש אחר כוח שלך מתחיל לצאת משליטה! אתה יורד לרמה של אחיך!" אמר נוריוס.
"אני לעולם לא ארד לרמה של אחי! לעולם!" הוא התרגז
"אז מדוע אתה מתכוון להתנקש בתקווה האחרונה של העולם ולגנוב את מקור הכוח שלו? אתה הולך להתעסק עם המג'אי עליון ריידון! אתה בטוח שזה מצה שאתה רוצה?"
"אתה יודע על זה?! אתה ידעת על זה ולא סיפרת לי?" שאל ריידון ריידון.
"כן, אנ יידעת יעל זה ולא רציתי לספר לך כי פחדתי שזה יגיע לדריפין, אנחנו רוצים לשמור על אפקט ההפתעה, המג'אי העליון יחסל את דריפין!" אמר נוריוס
"הוא לא יחסל את דריפין אם אני לא יעשה זאת קודם!" השיב לו ריידון.
"ריידון, אם תקח את החרב מהמג'אי העליון דריפין עלול להשיג את אבן האוטרונים ואז יהיה לו כוח עצום, אתה רוצה להתעלות עליו? כך אתה לא תצליח! כך אתה תהרוס לעולם את התקווה האחרונה שיש לו"
"נוריוס... אני לא מתכוון להתווכח איתך! אני כבר החלטתי ואני לא מתכוון לשנות את דעתי! החרב הזו תהיה שלי!"
"כרצונך ריידון.. .אך אל תגיד שלא הזהרתי אותך! עליי ללכת עכשיו אך אתה עוד תפגוש אותי שוב.. וריידון?"
"כן דודי" הוא ענה בקול כעוס.
"אנה ממך.. שמור על עצמך.. על תעשה שטויות... מאז שאיבדתי את בני..." החל למלמל נוריוס "מאז שאיבדתי את בני...אתה כמו בן בשבילי.. אני לא רוצה שיקרה לך דבר ריידון, אנה שמור על עצמך" ריידון יכל לראות כמה דמעות זולגות על לחיו המחוספסות של דודו.
"אשמור על עצמי דוד.. אל תדאג לי אני אהיה בסדר"
"סומך עליך ריידון" אמר נוריוס וניגב את הדמעות מעל לחייו ואז התמוגג עם הרוח כלא היה שם.
ריידון הביט בנוריוס נאלם לאט לאט ונופף לו לשלום, ואז המשיך לצעוד לקראת מטרתו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-storyteller-