Where Is My Mind

נעלמת כל כמה זמן - זה מה שאני עושה. לוקחת אוויר, כמה שיותר ממנו, וצוללת. עולה מדי פעם לנשום, אבל חוזרת חזרה. בדרך כלל באמצע שבוע אין אותי בכלל. אני או עובדת או לומדת. או ישנה חח. רק בסופש אני עולה לנשום, לראות אנשים, להטעין מצברים.

אחרי יום עבודה + לימודים הכרחתי את עצמי להדליק את המחשב, אחרי יותר משבוע שלא הסתכלתי עליו בכלל, למרות שהוא חלק בלתי נפרד מהחדר שלי. לא יודעת, אולי לא מעניין מספיק. ואולי סתם אין לי כוח. אז הנה, אני מראה סימני חיים. נושמת, בועטת. מסרבת להתפגר לחלוטין.

הזמן זורם על מי מנוחות. לא קורה הרבה. אבל זה כי אני לא מנסה שדברים יקרו. אני עייפה בעיקר. והשלמתי עם המצב איך שהוא. אין לי כוח לדברים אחרים.

[כנראה שהכדורים מדברים מבעד לגרוני, העכירות הזאת לא שולטת בי לחלוטין. לפעמים אני אפילו מראה סימני שמחה. בזמן שלא חמוץ לי בטירוף בפה. פוייה.]