נזכרתי שישנתי איתו ביום שישי אחד, בפנימייה, אחרי שראיתי את הסרט אימה הזה בלעדיו, והייתי בטראומה קלה
אז הלכתי לישון איתו והראש שכבר כאב לי כל השישי התפוצץ לא יותר ויותר, והוא שסוף סוף נרדם (בדר"כ הוא לא נרדם כשהוא איתי)... בקיצור לא רציתי להעיר אותו... אבל בשלב מסויים כבר לא יכולתי הייתי ממש צריכה להכאיב לעצמי כדי שלא יכאב לי.
הערתי אותו והתחלתי לדבר ולא הצלחתי, התחלתי לבכות מרוב כאב והרגשה לא טובה, הרגשתי רק את הראש שלי. רציתי רק שייפסק כבר.
והוא הביא לי טיפות באך וזה לא עזר. בשלוש בבוקר הוא אמר לי, יותר נכון לא נתן לי אפשרות אחרת, ללכת למדריכים בזמן שהוא קורא למישהו (אני לא זוכרת מרוב שכאב לי הראש). אני זוכרת שרציתי ללכת לבד למדריכים. דידיתי לי עם סווטשרט ענק ועיניים כואבות והרבה אור במסדרון, נכנסתי למזכירות והתחלתי לבכות ולהגיד מידי פעם הראש... הראש... באמת שלא יכולתי הרבה יותר מזה. הכינו לי תה ות'כלס פשוט לא ידעו מה לעשות איתי. הראש המשיך והמשיך והוא בא ישב לידי והיה לידי כל הזמן. הוא לא עשה כלום אבל הוא לא עזב אותי לרגע וראיתי שהוא באמת דאג. אני לא יודעת למה זה חשוב אבל אז זה נראה לי כל כך הרבה, מה שהוא עשה, ועכשיו אם מישהו יקרא זה נראה כאילו הוא לא עשה כלום.
אחר כך הוא הוביל אותי לחדר (הריק) לאט לאט, הביא ספר, מיים, אייפוד של מישהו מהחדר שלו עם שירים של הביטלס. התחיל להקריא לי מהספר. שמענו ביטלס וכולו היה מלא רצון טוב והבנתי עד כמה הוא אוהב אותי. הוא פשוט עושה לי רק טוב כל הזמן
אני זוכרת שהפעם הראשונה שישנו יחד זה היה אחרי הנשיקה הראשונה שלי, שלנו, היינו בחורשה והוא הביא שמיכה ואז הוא נזכר שהוא שכח כרית, אז אמרתי שלא נורא ושמתי את הראש שלי על החזה שלו. מעולם לא עשיתי דבר כזה, הדבר הכי נועז שעשיתי זה היה לשבת קרוב למישהו. ונרדמתי, והתעוררתי הרבה להפוגות קצרות, וכל פעם הופתעתי עד כמה הפנים שלנו קרובות וזה היה כל כך מוזר וטוב.
אולי לפעמים יש מידע שאתה צריך לשמור בתוכך כמו אוצר יקר ולא חשוב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
