במנזר.

כמו שאיש יושב בלי כיוונים, המראה שמבחוץ לא מראה את השעה אף פעם, לא מביט לשום מקום אבל גם לבהות בכלל לא קל, איש יושב ולא רואה שיש מולו מישהי מהופנטת, לא רואה שכל מבט ואפילו הרגלים מסוכלות לאותו הכיוון שרק איש אחד יכול לראות, אבל כמו תמיד זה לא זה, אהבה לא נופלת מתחת לכיסאות של שיכורים, רק ילדות מטומטמות נופלות תמיד לאותו כיוון, מושכות תשומת לב של אחד או שניים, אבל לא מהנ"ל, הנ"ל לא מסתכלים, לעולם לא מעוניינים בילדה מטומטמת שמחפשת אהבה בין השולחנות.

איש מהופנט יושב מול ילדה, או סתם אחת שעדיין נראית כמו ילדה, משהו בעיניים תועות שתמיד גורם להן להראות כמו ילדות קטנות, ילדה מטומטמת יושבת מול איש מהופנט, משהו בעיניים תועות שאף פעם לא מצליח להפנט כמו שצריך. מה הן רוצות? עיניים חצופות שיודעות למצמץ בדיוק ברגע המתאים.

יש לה עיניים כאלה, כמו של ילדה קטנה, ועיניים כאלה אי אפשר להפשיט, ומבטים בוהים כמו שלו אי אפשר להשיב.

ילדה יושבת מול איש מהופנט עם עיניים תוהות ומשתוקקת למבט, מבט אחד לכיוון, כיוון אחד ספציפי, לראות או לא לראות כמה תקווה יכולה להיות במבט משתוקק, מגוחך מרוב מאמץ, הילדה מדברת בקול גבוה, גבוה מדי, בקול חזק מדי, משתדלת לא להביט, מתבלבלת עם האצבעות בתוך השיער, מעשנת מהר, שותה יותר מדי, והמערבולת לא מרפה, אוחזת חזק מדי מעיפה לאוויר את הכוס שעוד לא ריקה, עם השיער והקול שמתחזק, והאוויר שמתעבה והרעש שעדיין מספיק חזק כדי להפיל גם אותה יחד עם הכוס והסיגריה השנייה בין הכיסאות.