ידעתי, אני ידעתי שזה יקרה. זה היה לי כבר ברור.
ואני עוד קיוויתי, שמשהו בינינו יעבוד, שאולי, אולי, נהפוך לזוג
ניהיה ביחד הרבה זמן, אבל לאאאאאאאאאאאאאא
אני חייבת להרוס הכל , הא ?!
אז נכנסתי לדיכאון לפני כמה ימים, כי אתם יודעים,
בית ספר, לימודים מבחנים, לא ישנה מספיק.
אז אין לי מצב רוח בכלל.
ואתמול לא דיברתי איתו, והיום כשדיברנו, הייתי אדישה,
ואני גם נראת זוועה, אז לא היה לי מצב רוח לדבר בסקייפ.
וטוב, אמרתי לו את זה, אמרתי לו שאני לא רוצה שיראה אותי
במצב שאני עכשיו, שאני כן מסתכל על אופי, אבל גם קצת על יופי,
והוא כנראה הבין שאני רדודה ומטומטמת וטוב, אחרי חמש דק'
הוא הלך, לישון.
כשלרוב אני זאת שמכריחה אותו ללכת לישון, כי הוא ישן איזה
שעתיים בקושי, והוא מתעקש שהוא מעדיף להשאר לדבר איתי.
אבל לא, אני הרסתי את זה, אני הייתי חייבת להכנס לדיכאון
ולהיות אדישה.
הוא בטח חושב שאני שונאת אותו או משהו בסגנון.
אמרתי לו שזה לא משהו אישי, אני פשוט מרגישה לא בטוב ולא רוצה שהוא יראה אותי
כשאני כולי, מבולגנת.
אבל הוא חשב שזה כן אישי, הוא חשב שאני לא רוצה לדבר >איתו<
אני לא מאמינה. אני לא מאמינה. אני פשוט לא מאמינה.
ועוד ההורים שלי חושבים שאני על סמים. ><
מה יכול להיות יותר מושלם מזה?
אה, אני יודעת, מחר יש לי בוחן במתמ' ואני כנראה אכשל.
ואחרי זה יש גם בפיזיקה, אנגלית, ספרדית, ביולוגיה.
ובכולם אני אכשל, כי אין לי כוח ללמוד !.
גאד, יש לכם את הימים האלה שאתם רוצה לזרוק הכל וללכת לישון ולא לקום יותר ?!
או לעצור לרגע הכל, ולבכות? בלי שאף אחד יראה, או ישאל 'מה קרה?'
אני צריכה חיבוק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Just...Sandra
