כשהקיץ יבוא ויחד איתו יבוא האושר הזה שאני כלכך מחכה

אני אחת של מעשים לא של דיבורים.

שומרת הכל לעצמי, לא מסוגלת להוציא שומדבר החוצה.

רוצה לסבול לבד, להיות בשקט שלי, לתת לתקופה הזאת לעבור.

לחייך לכולם מבחוץ להראות להם שהכל בסדר ככה אף אחד לא

ייצטרך לשאול שאלות ואני לא ייצטרך לתת תשובות.

לא מסוגלת להבין או להסביר את מה שעובר עליי, רק יודעת

שזאת תקופה רעה ואני רוצה שתעבור כבר.

לא מסוגלת לשתף אף אחד.

"תיבה סגורה"

היא הייתה חשוכה,סגורה ונעולה ואף מפתח לא הצליח לפתוח אותה

עד שהיה מפתח אחד מיוחד שסופסוף הצליח,

הוא הצליח לפתוח אותה ולגרום לה לדבר

להוציא הכל החוצה, לספר מה עובר עליה, לשתף אותו

היא נתנה בו את כל האמון ואת הדבר היקר

ובאותו הזמן היא הייתה מלאה באור, נוצצת ממש, קורנת.

אבל ברגע אחד הוא החליט ללכת, לא הסביר למה

פשוט ברח אמר שזה נגמר והיא ננעלה.

מאז היא חזרה להיות סגורה, סגורה יותר מתמיד,

שותקת ולעולם לא תוציא יותר מילה.

נסתה לתת אמון באחרים, אבל אף מפתח לא הצליח לפתוח,

נסתה לבטוח באחרים, ניסתה להיפתח אבל לא הצליחה כי כל פעם

מחדש פגעו בה והזיקו יותר.

מאז היא נעולה ולא תחזור להיפתח עד שיבוא האחד האמיתי המיוחד

קטע אדיוטי אבל לפחות ניסיתי להעביר את מה שעובר עליי ><

לא קשור למישו שהיינו ביחד פשוט חבר טוב לא מעבר