תכירו את מותק! גם של הסיפור וגם של החיים האמייתים. נכון שהיא פשוט מותק? 

פרק מחר, בינתיים ספויילרים:

אבל כנראה שההוא מלמעלה היה תכניות אחרות בשבילי. כשהמעלית נעצרה באותו קומה שביומיים האחרונים גרמה לי לעצור את הנשימה בציפייה – הרגשתי מקוללת.  

-

"רק זה?" שאלתי והמשכתי ללחוץ עליו, "אתה נראה מוטרד"

"אני לא יכול לדבר על זה עכשיו" השיב ביובש, "יש לי פגישה שאני צריך להגיע אליה"

"דניאל," עצרתי אותו, "דברים יכולים לחכות"

-

"מה זאת אומרת?"

היא הנידה את ראשה ואני חששתי ממה שעומד לבוא, "אל תשחקי אותה"

"נטע אני לא-"

"-לא חושבת עליו? את לא מחפשת שיסתכל עלייך? שיזמין אותך לעוד ארוחת צהריים?" היא כיווצה את שפתיה כמו בכל הפעמיים שהייתה כועסת.

-

"רוצה לספר לי על זה?" הוא אמר את זה בעדינות כזאת שגרמה לי להרים את עיניי אליו, כמו כלבלב שמקשקש בזנב לתשומת לב.

הנדתי את ראשי. גם אם רציתי לא ידעתי מאיפה להתחיל. הכל היה כל-כך מבולגן אצלי בראש והרגשתי שאני נסגרת והופכת למסוגרת יותר ויותר.

אוהבת!