שם בהרים מעל הכפר שלנו יש שם גן של שושנים
מחר אצא לי השקם בבוקר עם ציוץ הציפורים
הביא לאהובי משם פרח משדה האדומים
אדע אני שלו והוא שלי לעולמים
ירדתי מההר שמעל הכפר שלנו בשערי שושנים
אך אהובי לא בבית, שקט בין החדרים
שם בנהר שמעל הכפר שלנו, אהובי בלילה לא חזר
מצא לא אהובה אחרת וליבי נשבר
לא, אלוהים תעשה שיבוא
מחכה ביום ובלילה
לא, אין לי כוח שעוד יום יבוא
שושנים עצובות והוא לא יבוא
אין לי סיבה באמת לכתוב את השיר הזה.. אולי כתבתי אותו בגלל שהשעה מאוחרת והוא מתאים לי בדיוק עם הטונים הרגועים והשקטים שלו.. אולי באמת כתבתי אותו כי אפשהו בתוך ליבי אני כן מתחברת אליו. אני רק יודעת שמשומה מגיע לשיר הזה מקום בבלוג שלי, מקום בתוך הלב שלי.
אני לא יכולה להסביר את הדברים שעוברו עלי בימים האחרונים.. יותר מידי מילים נאמרו, יותר מידי סכינים חדרו לתוך ליבי וגם המון חברים הראו לי שאני לעולם לא לבד ושהם אוהבים אותי ותומכים בי הכי שבעולם.
ושהסכינים והמילים שחדרו הן בכלל לא אמיתיים, כי המילים הגיעו מאנשים שלא באמת מכירים אותי, כי אם הם היו מכירים אותי הם לעולם לא היו חושבים אפילו על לחבר את המילים האלה אלי, אז אולי החברים שלי צודקים (רוב הסיכויים).. אבל עדיין אלו היו ימים לא קלים.
ואם כבר התחלתי וכתבתי.. אז אני רוצה להגיד לכם תודה, אתם האנשים הכי טובים שיצא לי להכיר ואני אסירת תודה על כך שאתם חלק מחיי ושזכיתי לחברים כמוכם, אני אוהבת אותכם ואני מעריכה אותכם יותר ממה שאתם יכולים לדמיין אפילו.
ודרך אגב...... עוד 9 ימים שביל ארץ ישראלללל אעעעעע!!
וכמובן גם מתני.. במיוחד מתני שחסר בתמונה.. מה לעשות.. מישהו חייב לצלם אותהP:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
