חלקנו ישנו במטוס, בכל זאת זאת הייתה טיסה מייגעת.
אני נרדמתי עם האייפוד שלי.
אבל נגמרה לו הטעינה, לצערי.
מי בא טאקי? אנדי צעק.
מי בא מכות? פיט צעק בכעס.
אנדי: הא, אתה יושן?
- שצעקת שיש פה דובים, אלה היו הנחירות שלי.
אנדי: עכשיו זה מסביר את הכל.
פטריק: מה, באמת לא היו דובים? - היו! ואיתך ישן אחד מזה חמוד! עם משקפיים
ויש לו קול יפה, והוא דומה לדובון.
פטריק: מה, באמת?
אנדי: לא D: , הוא מדבר עלייך.
פטריק: אהמ.. אני דובון?
- די חמוד אפשר להגיד.
פטריק חייך.
היי, מתי מגיעים? ג'ו שאל.
- מתי שתתעורר.
ג'ו: אבל התעוררתי.
- וזה אומר שהגענו.
ירדנו מהמטוס עם המזוודות, ונסענו למלון.
ולמזלי נרדמתי בדרך, ואנדי לא העיר אותי עד ש..
פיט, קום!
האמ,מה? אמרתי.
הגענו!
מה, זה המלון שלנו?
ג'ו: כן..
מגניב, אמרתי.
הגענו לחדרים.. אני ישנתי עם פטריק וג'ו עם אנדי.
שכבתי על המיטה.
היא הייתה כ"כ נוחה ונעימה, שיכולתי להירדם באותה השנייה.
כמעט נרדמתי, עד שהטלפון של החדר צילצל.
היי פיט, יש לך שיחה ממישהי.
זאת הייתה אשלי, היא שאלה אם הגענו כבר.
בגלל שהיא הלכה לקניות או משהו..אני יפגוש אותה אח"כ.
אז אמרתי לה שכן, והכל בסדר.
ופטריק התפרץ לטלפון, אל תדאגי אשלי!
אני ישמור על פיט והוא לא יעשה שטויות, אני מבטיח לך.
אשלי: אם את המבטיח אני די דואגת.
פטריק: מה, את לא זוכרת פעם שעברה ששמרתי עליו? אשלי: כן, ושכמעט אנסו אותו? D:
פטריק: חוץ מהחלק הזה הכל היה טוב..
אשלי: תודה בכל מקרה :C
ירדנו למטה, ללובי של המלון.
הוא היה מפואר, עם וילונות ענקיים שמכסים את כל החלון הענק.
ולפי מה שהבנתי, שבקיץ הם פותחים את זה ויש נוף ממש יפה.
אז, הלכתי להציץ מאחורי הווילון.
הנוף באמת היה יפה, הכל דשא, אבל רטוב. מן הסתם, חורף, ירד גשם.אבל, אני מנסה לדמיין את זה בקיץ.. שהכל יבש, הכל זורח הכל יפה יותר. באמת מקום יפה. ישבנו בלובי, והיה די משעמם. אז החלטתי לצאת לראות קצת את העיר. בדרך עלו לי קצת מחשבות.
על, מה יקרה בעתיד, עכשיו החיים שלי מושלמים מכל בחינה. [חוץ מזה ששברתי את הרגל, הכל נפלא]. אני בלהקה די מצליחה, יש לי חברה שאני הכי אוהב, את הכלב הכי חמוד,הרבה מעריצות שלא מחבבות במיוחד את אשלי, החיים יפים, לפחות עכשיו. אני מקווה שזה עוד ימשיך. לבינתיים? אני מאושר. עשיתי קצת קניות וכאלה. הו, ניו יורק. המקום הזה כ"כ מגניב..הסתובבתי ברחוב,ומרוב שהייתי שקוע במחשבות לא שמתי לב לאן אני הולך,ונתקלתי במישהי.
הכל נפל לי. הרמתי את הדברים שלי במהירות.ושוב, הייתי במחשבות שלא אמרתי סליחה אפילו. אחרי כמה שניות שקלטתי את זה, הסתובבתי אחורה לחפש אותה, אבל לא מצאתי. הגעתי לחדר שלי במלון, סידרתי את כל מה שקניתי. היה שם פלאפון ורוד.אחרי מחשבות עמוקות הגעתי למסקנה שאולי לקחתי את הפלאפון של הילדה הזאת בטעות, והתחלתי לחפש את שלי במהירות. לא מצאתי אותו, פתאום התחיל לנגן הפלאפון את "סטרדי". עניתי ומסתבר שהפלאפון שלי באמת אצלה. קבענו להפגש להחליף פלאפונים.
המשך בפוסט הבא J
בבלוג זה
בכל הבלוגים
