אני קוראת אותך ואת ספר פתוח מקעקעת את ליבי בדיו הצלצול הוא בשבילי ורק שלי כמו אות. ועוד אות. מילים על גבי מילים שנשלחו דרך חיים וזמן אליי ורק אני מרגישה
העולם לא רועד הם לא שומעים את הצליל כולם שלווים ואטומים חתומי פנים לא קרה כלום, בעצם וקרה, קרה כאן דבר
את החלילן מהמלין ואני בוכה ואני צוחקת לפי מצב רוחך
הצלצול משגע אותי העוצמה גוברת אך למי צלצלו הפעמונים? יותר מהכל מהדהד קול, ושואל אם יישבר סוף סוף פעמון הזכוכית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הדמעות של לילי