"ספר לי מה קרה עם ברנרדה. היתה או לא היתה נשיקה?"

"אל תעליב אותי, דניאל. אני מזכיר לך שאתה מדבר עם מקצוען בתחום הפיתוי, והעניין הזה של נשיקות הוא לחובבנים וקשקשנים. באישה אמיתית זוכים צעד אחר צעד. הכול שאלה של פסיכולוגיה, כמו מלחמת שוורים טובה."

"כלומר, היא ניפנפה אותך."

"עוד לא נולדה מי שתנפנף את פרמין רומרו דה טורס. העניין הוא שהגבר, אם נחזור לפרויד וניעזר במטפורה, מתחמם כמו נורה: הוא מתלהט בן רגע ומתקרר שוב כהרף עין. הנקבה, לעומת זאת, וכאן מדובר במדע מדויק, מתחממת כמו מגהץ, אתה מבין? לאט-לאט, על אש קטנה, כמו נזיד טוב. אבל מה שכן, כשהיא מתחממת, אין מי שיעצור אותה. כמו הכבשנים בוויסקאיה."

חשבתי על התיאוריות התרמודינמיות של פרמין.

"וזה מה שאתה עושה עם ברנרדה?" שאלתי. "מחמם את המגהץ?"

פרמין קרץ לי.

"האישה הזאת היא הר געש על סף התפרצות, עם ליבידו של לבה לוהטת ולב של קדושה," אמר וליקק את שפתיו. "ואם אתה רוצה הקבלה אמיתית, היא מזכירה לי את המולאטית הקטנה שלי בהוואנה, שהיתה גם היא אדוקה מאוד. אבל מכיוון שאני ביסודי ג'נטלמן כמו של פעם, אני לא מגזים והסתפקתי בנשיקה צנועה על הלחי. כי אני לא ממהר, אתה מבין? לדברים טובים צריך לחכות. יש בהמות שחושבים שאם הם שמים לאישה יד על התחת והיא לא מתלוננת, היא כבר שלהם. טירונים. הלב של נקבה הוא מבוך של דקויות מסובך מדי למוח הגס של הזכר הנוכל. אם אתה רוצה לכבוש אישה באמת, אתה צריך לחשוב כמוה. קודם כול צריך לזכות בנשמה שלה. השאר, המעטפת המתוקה והרכה שגורמת לך לאבד את השפיות והצניעות בא בתוספת."

הרעתי בחגיגיות לנאומו.

"פרמין, אתה משוחרר."

(צלה של הרוח, קרלוס רואיס סאפון, עמ' 130)