הלכתי במסדרון, לחפש את ירון.
בדרך ראיתי את שרון, שכל כך רציתי לפוצץ אותה במכות,
את הדס שלא מדברת איתי בכלל..
ועוד כמה אנשים שאין לי מושג מה הם..
ושני אנשים שמתמזמזים בטירוף.
חזרתי כמה צעדים אחורה.
זה לא שני אנשים.
זה ג'ינג'ית אחת אמיתית, לא כמוני.
וירון אחד.
~~~~~~~~~~
"ירון?!" לא האמנתי למראה עיני.
ירון קפא במקומו.
"אה.. קמת?"
"כן מה זה מה שעשית כל בוקר, גם כשהיית עם שרון?!" אמרתי.
הסתכלתי בבחורה לידו.
היא ג'ינג'ית באמת.
אז בגלל זה אומרים שיש כאלה שצועקים את השם של החברה שלהם בסקס.
כל הזמן הקצר הזה שהיינו ביחד.. שבכלל הכרנו..
הוא רק דימיין שאני היא..
למה?
הילדה הסתכלה עלי. היא הביטה בחזרה בירון.
"ירון, יש משהו שלא סיפרת לי?" שאלה.
ירון כיסה את פניו בידיים שלו.
הוא יצא מהחדר בלי לומר מילה.
"חתיכת זבל!!" צעקתי והתיישבתי על המיטה.
הילדה הסתכלה עלי.
רציתי לפוצץ אותה במכות, אבל ידעתי שהיא לא ידעה כלום.
ירדה לי דמעה, ועוד דמעה. פשוט ידעתי שלא שווה לבכות עליו,
אבל לא יכולתי להפסיק.
הילדה התיישבה לידי.
היא רצתה לחבק אותי, אבל לא הכירה אותי.
היא רצתה לעזור לי, אבל הרגישה מבולבלת כמוני.
"אמ.. אפשר לדעת לפחות איך קוראים לך?" שאלה.
"סיוון.. ולך?" אמרתי מגמגמת.
"ירדן.. אני ממש לא ידעתי אני נשבעת לך!! אם הייתי יודעת בחיים לא הייתי עושה את זה!" אמרה.
"זה בסדר.." גמגמתי.
רק אז שמתי לב שאנחנו ממש דומות.
חוץ מהשיער..
באמת שממש דומות..
התווי פנים, מבנה השיער.. העיניים.. רק ג'ינג'ית אני לא..
גם לה היו תלתלים.
וגם היא הייתה שטוחה..
מה נולדתי עם תאומה שאני לא יודעת עליה?
גם היא נראתה בוחנת אותי.
"יצאנו פראייריות.." אמרה.
"כן.."
~~~~
תומר ישב על הספסל בבית הספר.
הוא כמו חיכה לסיוון במקום הקבוע שלהם.
הוא ידע שהוא לא היה בסדר.
הוא לא היה צריך להיפרד ממנה ככה.
הוא היה צריך להיות איתה בטוב או ברע.
אבל הוא לא היה שם.
ואז הוא התחרט, והיא כבר המשיכה הלאה.
אולי הוא ינסה שוב?
אי אפשר לוותר ככה על אהבה..
הוא החליט לבוא היום בערב, לבדוק אם היא סולחת.
~~~
היה כבר לילה. הלכתי לחדר שלי. ראיתי שמה את ירון יושב על המיטה למטה.
"סיוון.." אמר.
התעלמתי ממנו ועליתי למיטה העליונה, נשכבתי שמה ועצמתי עיניים.
"סיוון" חזר.
לא עניתי לו. הוא עלה למעלה לידי. הסתובבתי לצד השני.
"סיוון תסתכלי עלי!"
"לא רוצה להסתכל עליך!"
"סיוון!"
"תעזוב אותי" אמרתי. נצמדתי לקיר כמה שאפשר. רק רחוק ממנו.
"אבל אני לא רוצה לעזוב אותך." אמר.
לא עניתי לו.
הוא התקרב אלי בכוונה.
"עוף ממני כבר!!" הסתובבתי אליו וצרחתי.
"טוב.. איך שאת רוצה.." אמר.
בשיא החוצפה, הוא נישק אותי ואז ירד למטה.
"בטח זה מה שאתה תעשה גם לירדן נכון?" סיננתי.
ירון שתק ולא ענה לי.
ירדתי מהמיטה ויצאתי החוצה, לחצר. הריתוק כבר לא עיניין אותי.
מצידי הוא כבר עבר.
בינינו? אפח'ד לא משגיח באמת.
יצאתי החוצה לחצר ונשכבתי על הדא והתחלתי לבכות.
ואז ראיתי צל.
הסתובבתי מהר אחורה, וראיתי את תומר.
"תומר!" אמרתי בשמחה וקמתי לחבק אותו.
הפעם לא הייתה לא שום בעיה.
"סיווני למה את בוכה?" שאל.
"אתה כל כך צדקת.." בכיתי.
"במה? אני צודק כמעט בכל דבר שאני אומר." צחק.
"על הילד הזה שהיה איתי בחדר כשבאת."
"מה אמרתי עליו?"
"אמרת שאני עוברת חברים יותר מידי מהר בלי להכיר אותם.. וצדקת.." בכיתי על הכתפיים שלו.
"סיוון.. אל תבכי.."
"אתה סולח לי? בבקשה!! בבקשה תסלח לי! הייתי ממש מטומטמת." התחננתי.
"כן סיו.."
"אני מצטערת כל כך.." קטעתי אותו.
תומר היה ממש מופתע כנראה מאיך שבכיתי, כי הוא כמעט לא אמר כלום.
התיישבנו שנינו על הדשא.
המשכתי לחבק את תומר.
הוא כל כך התחרט על מה שעשה.
הפעם לא רציתי שניפרד.
לא כעסתי.
אבל מה שכן. כעסתי על ירון.
כעסתי על מה שהוא עשה.
על המהירות שהוא ביקש ממני לסלוח לו.
על זה שהוא נישק אותי שאמרתי לו לא.
ממש בנאדם מגעיל.
אבל תומר? הוא לא כזה.
ובגלל זה אני צריכה להישאר איתו.
ולא רק בגלל זה, אלא גם בגלל שאני אוהבת אותו,
והוא אוהב אותי. לא כמו ה"אהבה" שהייתה לי עם ירון.
מקווה שניהניתם! הפרק היה אמור להיגמר כשתומר בא אבל האירכתי אותו קצת..
ו... כרגיל..
תביאו לי רעיונות באימיילים!!
[email protected]
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: