היי.
הפוסט הזה לא יסביר עלי כל כך,
כי אני צריכה לפרוק.
אז לפני הפריקה,
רק משהו קטן עלי,
מירית, צפונית בת 14.
כל כך קשה לי.
ההורים שלי משקיעים בי, קונים לי מה שאני רוצה,
מצפים שאני אחזיר להם בציונים טובים וזה,
ואני פשוט לא יכולה
כי קשה לי,
אני לא יכולה להצליח בלימודים,
כי יש לי כל כך הרבה דברים על הראש,
אני צריכה להיות נחמדה, חכמה, מקובלת,
לתמוך במי שצריך כל כך הרבה,
ויש רק שני אנשים שאני יכולה לדבר איתם.
אז... ראשה? דניאל?
תודה.
תודה שאתם תמיד שם,
תושה שאתם כל כך..
אתם.
שתמיד תמכתם,
גם כשעצבנתי,
וכשהיה לי קשה,
ישר באתם,
דניאל??
ישר כשהוא זרק אותי,
היית שם.
למרות שבקושי אנחנו מכירים,
אני מרגישה כאילו אנחנו מכירים כבר שנים. כאילו באמת אתה מה שהייתי צריכה.
והפעם היחידה שלא היינו יחד הייתה בסילבסטר.
חוץ מאז,
פשוט היית איתי כל הזמן.
ואין לך מושג כמה אתה חשוב לי,
כמה שאני אוהבת אותך,
שאני לא שמה זין על מה שאומרים עליך,
שיקללו,
שיעשו מה שבא להם,
אתה בנאדם,
ואתה בנאדם מדהים.
ואני אוהבת אותך כל כך.
ופשוט.. שלא יהיה לך איכפת מה הם אומרים.
אל תשים עליהם.
כי אני יודעת כמה אתה רגיש,
שאתה ילד חמוד,
מתחשב,
וממש ילד מדהים.
ואני כל כך שמחה שאתה פה בשבילי.
ראשה??
באמת שאין לי מושג איך חייתי כל הזמן הזה בלעדייך.
את הכל.
את הילדה הכי מדהימה שפגשתי,
את חמודה, מתחשבת, יפה, חכמה,
ואם את לא היית קיימת,
מי יודע איזה ילדה אומללה הייתי עכשיו,
תקועה בבצפר לבד עם חן והגורילות שלה,
בלי חברה אמיתית,
בלי מישהי שתמיד תהיה שם,
בלי מישהי שתמיד תתמוך,
אין לך מושג כמה שאני אוהבת אותך.
את פשוט הילדה הכי מדהימה שפגשתי.
והלוואי שאני תמיד אהיה איתכם.
כי אחרת אני לא יודעת מה אני אעשה.
ואל תשימו על מי שמעליב אתכם,
הוא סתם מטומטם.
כל האנשים האלה,
כל מי שחושב את כל הדברים הגזעניים האלה,
באמת שכוס אמא שלו.
מי שמעליב אתכם - אני אבוא עליו.
-
גמרתי לפרוק, או מה שזה לא היה.
מירית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
X x X MiRiT X x X
