"מילים הן כמו מדרגות נעות לחדר מרוחק..."

"אי אפשר להרגיש דבר
זה קורה לי פתאום
כל כך מוזר עד שזה שוקע
אי אפשר להרגיש כאב
זה נעול מבפנים
כל כך נסתר
אף אחד לא יודע

לא בא לכאן בשביל ליפול
נפילות קטנות
לא בא לכאן בשביל ליפול
נפילות קטנות

אותן בפתרונות
לאותן הבעיות
אותן האכזבות
אי אפשר להרגיש דבר"

כל כך קשה לסכם שנה כל כך קשה.

אני מאמין שזה יבוא מתישהו.

אבל יש דברים שיותר כואבים כרגע...

בחיים לא האמנתי שאני אהיה עצוב כי מורה עוזב.

מי בימינו מעריך את המורים שלו? רובם מטומטמים ומפגרים.

את רובם אנחנו מעדיפים להרוג בשיטות שאפילו היטלר לא היה חושב עליהם.

ובא הבנאדם הזה, השפיל אותנו שנתיים - ואנחנו אסירי תודה.


תמונה יפה מימים יפים יותר.

התקופה האחרונה לא מי-יודע-מה.

הרבה דברים משפיעים על זה.

וקיוויתי שהעבודה תעזור לשפר את זה..

אבל כשהעבודה שלך היא כפר השעשועים.

כשהחברים לעבודה שלך הם החברים שלך ביומיום.

והבנאדם היחיד שאהבת שם התפטר.

המקום הזה לא מלהיב כל כך.

"בציפייה לטוב, עוד יום... עוד יום..."

ניב.