"

אולי יירד גשם. כך יפתח הסיפור שאכתוב לך. בינתיים אני יודע מעט מאוד על הסיפור הזה: הוא מתרחש בשש בבוקר,

כשכל חתולי הרחוב ישנים מתחת למנועי המכוניות. האיש עם מפוח העלים לא צפוי להגיע לפני שבע וחצי. דממת הרחוב מופרת בהמיית דפים. אישה צעירה זורקת ספרים מקומה שניה: קארבר, אוקונור, בארת, פיילי, בארתלמי.

 לא עובר זמן רב ומהחלון מושלך מילון ישן ומרופט, יידיש-צרפתית-יידיש. חבטה עזה נוספת במדרכה. זהו צ'כוב, מבחר, ואחריו עוד ועוד ספרות רוסית מתעופפת למדרכה: דוסטוייבסקי, בולגקוב, זמיאיטין, ופתאום תריסר רוסי של נבוקוב.

הערבוביה מתגברת; שני ספרים של רומן גארי, בעקבותיו תריסר סיפורים נודדים של מארקס, מילן קונדרה, הקיביריאדה של סטניסלב לם, , גי דה מופאסן, אוסף של קורטאסר, חמישה או שישה ספרי שירה. אחד מהם – אולי דן פגיס, אולי אי. אי. קאמינגס - מקפץ על הכביש כמו אבן עגולה שמדלגת על מי אגם.

גבר צעיר שצופה במתרחש על המדרכה הנגדית חוצה את הרחוב אל מבול הספרים. הוא מרים אחד מהם, וקורא התחלה או סוף או אמצע של סיפור. "הם נפגשו ביום הקצר ביותר של החורף". 

 בינתיים עוד ספרים מתעופפים, אחדים מהם פוגעים באיש שפותח ספר נוסף: שירה של עגנון, אורסולה לה גוין, יואל הופמן, הפיל נעלם של מוראקמי, עוזי וויל, רולאן בארת, ראובן מירן, כרכי אלף לילה ולילה, גרהאם גרין, דויד גרוסמן, ועוד.

גם בספרי השירה הנוספים הניקוד מחזיק מעמד. "הסיפור הזה מתחיל ברציף רכבת ומסתיים ברציף רכבת..." ספרים אחדים קופאים לרגע באוויר, ואחרים, שמושלכים מעלה באלכסון, רוכבים קדימה על זרמי אוויר, לפני שגם הם מתנפצים על האספלט.

 "...מהחלון שוב אפשר לראות צללית של עץ דולב וכל כך הרבה כוכבים..." האלף של בורחס נופל אך לא מגיע לשום מקום; בין חורבות הספרים מתגלה ספר של קאלווינו. אחר כך משייטים מטה רומן גארי, טוני מוריסון, אלף לבבות של צלקה, וולטר בנימין, קורדווינר סמית.

ייתכן ששניים או שלושה מהספרים נכרכים זה בזה באוויר, כמגינים זה על זה מפני הנפילה. עוד מעט יגיע תורם של הבגדים, כלי המטבח, דיסקים, כסאות, אלבומי תצלומים, מסך מחשב ועוד ועוד. אבל זו רק קומה שניה, ואולי יורד גשם. בית, רחוב, ספרים.

למרות הכול, זה יהיה סיפור אהבה."

[הסיפור הקצר ואהבה\ אלכס אפשטיין]