היה אב כולם. כששמחתי, שמחה, כשקפצתי
עליה, קפצה תחתיי. העשב, שכיסה אותה באביב
רכך גם אותי, אדמתה בקיץ כאבה לי,
כמו עור בקוע בכף רגלי. כשאהבתי אהבה
גדולה, הוכרז על שחרורה,
כשערי התנוסס, התנוססו דגליה. כשנלחמתי,
נלחמה, כשקמתי קמה וכששקעתי
התחילה לשקוע איתי.
[כשהייתי צעיר/ יהודה עמיחי]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: