שלמרות שיש לו אב ואם, אחים ואחיות, שפה ותרבות –
הוא בעצם ממקום אחר, והוא לא יודע את זה.

הוא כואב כל חייו, עד שהוא מבין, ומתחיל את המסע
חזרה אל ארץ מולדתו, שמעולם לא היה בה ואף
אחד לא יכול להבטיח

שהיא אכן קיימת.

אדם כזה נולד לתוך גיהנום, ובהתחלה הוא אינו יודע
שזה הגיהנום. הוא ממשיך לחיות את חייו וליפול
שוב ושוב, ורק אחרי זמן ארוך משהו קורה: איזה
רגע של חסד, שבו הוא זוכה לראות, ולו לרגע
מהיר ובהיר, את המקום שלו.

פיסת גלויה קרועה מן המקום שלו, נאמר.
או מישהו משם שחולף על פניו ומחייך –
רגע שמשנה את חייו, משום שבבת
אחת הוא מבין שאכן יש מקום כזה.
שהוא לא חולם.
שיש חיים טובים מאלה שהוא חי עכשיו."

[ריימונד קארבר]