לא יכולה להגיד דבר אחד עד הסוף. והמעט שהייתי מטיילת בארץ, גם כן לא הייתי יכולה לאהוב אותה עד הסוף. היום, כשאני יוצאת, למשל, מירושלים, ורואה את ההרים, אני חושבת - אוי, כמה עבר עליכם, הרים. וחושבת: אילו הים היה מדבר; אילו ההרים היו מדברים. מי ישב עליכם. מי בנה. מי חי פה. מי יחיה. אתם שלי? של מי עוד? ומתחילות מחדש כל השאלות."

נוכחים נפקדים דויד גרוסמן