בזמן האהבה, יש מצב כזה שאי אפשר להכיל? שפשוט אי אפשר לומר יותר כלום? אז ככה היה לי עכשיו, אבל מרוב צער, לא יודעת, משהו הפחיד אותי פתאום, כיווץ אותי פתאום, לא יודעת. [...] ושוב היא מניחה את ראשה על חזהו, קלה כעת, סבלה והתנקתה וכבר מגרגרת בעונג רך, חושב שאול ואומר בלבו בקפידה, כמשנן, זה עונג שאני לא מכיר, עונג שמתעורר בה רק כשהיא אתו, יש חומר שמופרש לתוך הלב רק במחיצת אדם אחד מסוים ואף פעם לא במחיצת אדם אחר, הוא חושב.