הנני מעריך שבין השנים 1936 ו-1937 השמדתי כאלף עד אלף חמש מאות לחמניות בקפולד, מבלי לשלם עבורן. התייחסתי לכך כמו למילגה אשר הוענקה לי בידי מוסד זה. מאותו זמן היתה לי חיבה מיוחדת ללחמניות. יש בצורתן, פריכותן ובחום הידידותי שהן מדיפות מעין אהדה. אינני מטיב עוד לעכלן כבעבר, והיחסים בינינו נעשים אפלטוניים ביותר. המחשבה שהן מונחות להן בסלסלה שעל הדלפק גורמת לי הנאה. הן עשו יותר למען הסטודנטים מאשר הרפובליקה השלישית. וכפי שהגנרל דה-גול היה אומר, הן אזרחיות צרפתיות נאמנות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: