"אבל לא מצאנו אותך, ולא מצאנו אותך, והמשכנו למצוא עוד ועוד גופות, אבל אף אחת מהן לא היתה שלך. אפילו נאלצנו להשתמש בטביעות האצבעות של כמה מהם, או בשיניהם, אך איש מהם לא היה אתה והבנו שמי שחטף אותך בחר היטב מתי לעשות זאת. בזבזנו שבועות בניסיון למצוא קשר בין החטיפה שלך לשאר החטיפות, ועד שהבנו ששגינו מלכתחילה, העקבות הצטננו. לא קיבלנו דרישות כופר. שום דבר. הייתי שוכב ער בלילה, שעות על גבי שעות, מתייסר במחשבה מה הם עושים לך."

"אני בסדר."

"אתה עדיין מפחד מהם."

 "לא מהם," אמר אנסט. "ממני."

 מיקאל נאנח והסתובב. "הנחתי לעצמי להזדקק לך, ועכשיו הדבר הנורא ביותר שיכול מישהו לעשות לי הוא לקחת אותך ממני. הפכתי חלש."

 ואנסט שר לו על חולשה, אולם בשירו היתה החולשה העוצמה החזקה מכל.

 [מתוך "אומן השיר"\אורסון סקוט קארד]