תתחבקי איתי,
ונבכה
על מי
שאני.
נשיר שירים
עצובים ושמחים,
כמו הים -
מכל כיוון
הוא נראה שונה.

אל תרפי ממני.
קצת קשה,
אבל בסוף נסתדר.
כשהכל שביר וחותך,
הזכוכית,
כמו סוכר,
מתוקה,
מסתבר.

מסתבר
שאת לא
בשבילי.
ואני
מסתבך
עם עצמי.
מסתבר
שאת לא
בשבילי.
ואני
לא מסתדר
איתי.

תחבקי אותי.
ונבכה
על משכבר הימים.
נשיר שירים
עצובים ושמחים,
כמו הים -
מכל כיוון
הוא נעלם.

תשכחי אותי.
קצת קשה,
ובסוף זה עובר.
ואולי
זה יצליח גם לי,
ואשכח
גם אותך,
ואולי
אתגבר.

(משכבר הימים / אביב בן אברהם)