"הילדה החולה פקחה את עיניה ואמרה: 'איזה סבא זקן אתה.' היא נתנה למוות דף ועפרונות וביקשה שיצייר לה ציור יפה.
' אתה הולך למות, נכון? אני חושבת שאתה צריך לנסוע לחוץ לארץ.
זה בסדר,' אמרה כשראתה שהדף נותר נקי, 'גם אני לא אוהבת כשאומרים לי מה לצייר.'
'אבל מדוע עלי לנסוע לחוץ לארץ?' שאל המוות. 'כי משם תמיד חוזרים,' ענתה הילדה. 'אם כך,' אמר המוות, 'כדאי שאמהר ואצא לדרך.'
'רק אל תשכח את הציור שלך,' אמרה הילדה.
'חשבתי שאשאיר לך אותו,' הודה המוות. 'אנחנו יכולים להתחלק בו,' אמרה הילדה ועצמה את עיניה, 'במסדרון יש מכונת צילום.'"

[מתוך "לכחול אין דרום"\אלכס אפשטיין]