כמעט אמר לה זאת, אבל הוא לא אמר.

החורף קר היה וכבר עבר

על האדון כמעט והגברת כבר.

גברת כבר טיילה עם אדן כמעט

היא אהבה אותו וכבר נתנה לו יד,

הלילה חם היה, ירח שט

על האדון כמעט והגברת כבר.

ועוד אביב חלף וסתיו נוסף נגמר,

והאדון כמעט ראה בלב נשבר

כמה הפסיד כל השנים שלא אמר

את דבר אהבתו אל הגברת כבר.

ועוד שנה חלפה ועוד שנה אחת,

וגברת כבר שכבה על משכבה לבד

חושבת איך כמעט היה וכבר אבד,

לגברת כבר ולאדון כמעט.

שנים חלפו מאז, לא השתנה דבר.

אדון כמעט אהב את הגברת כבר

כמעט אמר לה זאת, אבל הוא לא אמר.

עכשיו כבר באמת היה קצת מאוחר.

גברת כבר התגוררה בבית קר,

כמעט שהתגורר בו גם האדון כמעט,

עכשיו לא מתגורר בו אף-אחד

לא הגברת כבר ולא אדון כמעט

[בלדה על אדון כמעט וגברת כבר- חנוך לוין.]