אמר יעקב, "שתתה ליקר חזק של לימונים, וגם קוניאק, ועוד יותר מקוניאק היא אהבה גראפה. זה מין משקה של איטלקים. גלוברמן היה מביא לה לפעמים בקבוק, ופעם אחת בשבוע הם היו יושבים ושותים יחד, והוא היה שם לה שוקולדים קטנים בתוך הפה ומספר לה סיפור קטן. יותר מחצי בקבוק הם יכלו לגמור ככה ביחד ואחר-כך לקום וללכת לעבודה כאילו כלום דבר לא קרה. שככה יהיה לי טוב. חצי בקבוק באמצע היום זה לא הרבה מאוד אבל זה גם לגמרי לא מעט. בהתחלה היא שנאה אותו כמו את המוות, את הסויחר, ברחוב או בשדה אם היא היתה פוגשת אותו, היא היתה מוכנה להוציא לו את העיניים, אבל מהשתייה הזאת הם נהיו ידידים של יום אחד בשבוע. שתדע לך, זיידה, לא צריך דברים גדולים בשביל להיות ידידים. וגם בשביל לשנוא מספיק סיבות קטנות מאוד, ואפילו בשביל לאהוב."

קולו של יעקב נסדק לרגע: "הרי פה בכפר כולם היו שואלים למה אני התאהבתי בה, שאלו את זה גם מאחורי הגב וגם בפנים שאלו. למה אתה התאהבת ביהודית של רבינוביץ', שיינפלד? איך אתה יכולת לתת לרבקה שלך ללכת, שיינפלד?"

ואת דבריו אמר כחוזר על שאלה, אף-על-פי שאני לא שאלתיה, לא בקול ולא בלבי.

"הרי זה מה שאני אמרתי לך לפני רגע, זיידה, לא צריך סיבות גדולות בשביל לאהוב אשה, והגודל של האהבה אף פעם לא קשור לגודל של הסיבה. לפעמים מספיק מילה אחת שהיא אומרת. לפעמים רק הקו של המותן, כמו גבעול של פרג. לפעמים איך שהשפתיים שלה נראות כשהיא אומרת שבע או שמונה. תסתכל ותראה, בשבע השפתיים מתחילות כמו לנשיקה ואז רואים לרגע את השיניים נוגעות בשביל הבית ואז הפה נפתח קצת...ככה... ש-בע. אתה רואה? ובשמונה המם סוגרת את השפתיים ואז הקצה הלשון מציץ בשביל הנון, ש-מו-נה..."

והוא נעץ בי מבט, כמבקש לראות אם עמדתי על כוונת דבריו.

"בשביל להבין את הדבר הזה, שעות אני עמדתי מול הראי. אני עמדתי ואני אמרתי את כל המספרים האלה לאט-לאט ואני הסתכלתי איך בדיוק כל מספר נראה על הפה, ופעם אני גם שאלתי אותה, תגידי לי, יהודית, כמה זה שלוש ועוד ארבע, רק בשביל לראות את השבע על הפה שלה, אבל היא בוודאי חשבה שאני משוגע. ולפעמים, שתדע לך, זיידה, רק הגבות, רק הגבות של אשה, יכולות להחזיק גבר במשך חיים שלמים."

הוא מזג לו עוד מנה של קוניאק, סגר את הבקבוק והשיבו לארון. "אתה לא תקבל יותר היום, זיידה. זה היה רק בשביל עכשיו לטעום ובשביל פעם להיזכר. אני אשאיר את הבקבוק הזה בשבילך, שישכב לו כאן ויחכה ביחד אתי עד הארוחה הבאה שלנו. זה טוב לקוניאק לחכות, ואת הכוסות ואת הכלים ואת הכל מה שיש כאן אתה עוד תקבל ממני פעם אחרי שאני אמות. ובינתיים תמשיך לך לגדול ולשחק ולרוץ אחרי העורבים, ואנחנו שלושתנו, אני ורבינוביץ' וגלוברמן, נדאג שתהיה לך ילדות יפה. כי מה יש לילד חוץ מילדות? כוח אין לו ושכל אין לו ואשה אין לו. רק אהבה יש לו ששוברת את החיים ואת הגוף."

כימים אחדים/מאיר שלו