ואולי גם האימה; אך אותם רגעים נדירים עם אנה היו דקות של פלא טהור ובראשיתי. היו אלה רגעיה שלה, רגעים פרטיים עד מאוד, אשר בחרה לשתף בהם אותי ואשר לי היה הכבוד לחלוק איתה. לא יכולתי לנחם אותה, לא העזתי להסיג את גבולה. כל שיכולתי לעשות הוא להביט כפי שהביטה היא, לחמול כפי שחמלה היא. סוג זה של סבל עליך לשאת לבדך; כפי שאמרה בפשטות רבה כל-כך: "זה בשבילי ובשביל מר אֵל," ומילים אלה אין להן תשובה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: