"באת אליי את עיניי לפקוח

וגופך לי מבט וחלון וראי

באת כלילה הבא אל האוח

להראות לו בחושך את כל הדברים

ולמדתי: שם לכל ריס וציפורן

ולכל שערה בבשר החשוף

וריח ילדות, ריח דבק ואורן

הוא נינוח לילו של הגוף

אם היו עינויים הם הפליגו אליך

מפרשי הלבן אל האופל שלך

תנני ללכת, תנני ללכת,

לכרוע על חופי הסליחה"

(סליחות/ לאה גולדברג)