התשובה לשאלה זו אינה פשוטה. לפני שנים רבות הציג הסופר היפני שיגה נאויה (Shiga Naoya) חיבור שנכתב בידי נכדו ותיארו כאחת מיצירות הפרוזה המרשימות ביותר של תקופתו. החיבור פורסם בכתב-עת ספרותי, כותרתו היתה: 'הכלב שלי' וכך נאמר בו: "הכלב שלי דומה לדוב; הוא דומה גם לנמייה; הוא דומה גם לשועל..." והוא מוסיף ומונה את האפיונים המיוחדים של הכלב ומשווה כל אחד מהם לבעל-חיים נוסף, עד שנוצרת רשימה מלאה של ממלכת החי כולה. אולם, החיבור מסתיים במילים: "אבל בגלל שהוא כלב, הוא הכי דומה לכלב".
אני זוכר שפרצתי בצחוק כשקראתי את החיבור הזה, אם כי הוא מצביע על נקודה חשובה. הקולנוע דומה להרבה אמנויות אחרות. אם יש לקולנוע אפיונים ספרותיים הרי יש לו גם איכויות תיאטרליות, פן פילוסופי, תכונות של ציור ופיסול ויסודות מוזיקליים. אבל הקולנוע, בסופו של דבר, הוא קולנוע."
אקירה קורוסאוה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: