"עדי רוצה להיות נמר מאז שפורים נגמר. פעמיים בשבוע מגיעה לגן ילדה קטנה מחופשת לנמר קטן.

אני רוצה להיות עדי. יש אנשים שרוצים להיות דומים להורים שלהם, יש אנשים שרוצים להיות דומים לילדיהם. אני מוכנה לייצג את הקבוצה השנייה בעדלידע הבאה.

אני רוצה לרצות לקום בכל בוקר, לגלות כל יום דברים וטעמים חדשים. לקבל מכה ולשכוח ממנה לפני שהמכה הבאה תגיע. אני רוצה לדעת להפסיק לאכול כשאני שבעה, ללמוד לדבר שתי שפות במקביל. רוצה להירדם על הרצפה בסופר רק בגלל שאני עייפה. אני רוצה לחשוב שפחד גבהים זה משהו שלומדים בקורס טיס. רוצה לספור ימים עד יום ההולדת הבא.

בכל פעם שיגיע פורים ועדי כבר לא תרצה להיות נמר, אני עדיין ארצה להיות עדי."

[מתוך "אפס טעויות" \ אלה יבלונסקי]