אני נוסע. נסיעות הן הנפש

של העולם הזה. נסיעות נשארות לעד.

הכל פשוט: צלע הר ירוק ומצמיח עצים ועשב,

ומולו צלע הר צחיח ושרוף שרב,

אני נוסע ביניהם. הגיון פשוט של צד השמש

וצד הגשם. ברכה וקללה, צדק ואי-צדק

אני נוסע ביניהם. רוח שמים ורוח הארץ,

רוח נגדי ורוח איתי. אהבה חמה ואהבה קרה

כמו נדידת ציפורים. סעי, סעי מכונית.

[יהודה עמיחי. מוכיח שרק הענקים יכולים לכתוב מילים כמו 'נפש' ולצאת מזה טוב]