נֶפֶשׁ הָאָדָם עֲשׂוּיָה,כְּמוֹ לוּחַ זְמַנִּים שֶׁל רַכָּבוֹת,לוּחַ זְמַנִּים מְדֻיָּק וּמְפֹרָטשֶׁל רַכָּבוֹת שֶׁשּׁוּב לֹא יִסְּעוּ לְעוֹלָם.
[יהודה עמיחי, שוב עושה את הקטע עם הנפש.]