אני בן שלושים-ושלוש שנות אספלט,

 ארבע מאות חודשי בטון

בדמי זורמות מריבות השכנים

כל בוקר השמש מתחת לדלת זורחת

מתוך קבלה של דואר רשום

אני בן שלושים-ושלוש שנות מרפסת,

ארבע מאות חודשי מעלית

גופי נמס בגשם כמו סוכר

כל לילה כוכבים מרצדים לי

בערוץ השני

אני בן שלושים-ושלוש שנות געגוע,

ארבע מאות חודשי ניוון

אתמול פגשתי אדמה, חמה

חומה

כל אחר הצהריים עמדנו זה מול זו

נבוכים

[אלון צבי גולדשטיין]