"הסתובבתי להחזיר לבן את הציור, בדיוק כשהוא התכופף קדימה ומחץ את השפתיים שלו לתוך עצם הבריח שלי. השפתיים שלו נחו שם לרגע. האף שלי נלחץ לתוך השיער שלו, שהריח כמו אשכולית. זה בטח היה השמפו שלו.

ואז הוא התגלגל מהמיטה, חטף את הציור שלו וטס החוצה מהחדר. הוא באמת נישק לי את עצם הבריח? ואם כן, למה הוא עשה את זה? אם לא הייתי מסתובבת, הנשיקה שלו היתה נוחתת במקום אחר, כמו למשל, על הפה שלי? זאת היתה מחשבה די מצמררת. כמה שחשבתי על זה, ככה יותר ויותר תהיתי אם בכלל רק דמיינתי שזה קרה."

 [מתוך "שני ירחים"\שרון קריץ']