אהבה זה כשהאדם שאתה אוהב פותח לך את הדלת, ולוקח את היד שלך ועושה לך סיור מודרך בתוך עצמו כמו בתוך בית שעד היום ראית אותו רק מבחוץ ועכשיו אתה מוזמן להכיר אותו מבפנים.
 את הצבעים ואת הריחות המיוחדים לו, ואיך האור נופל על החפצים, וגם את הצללים והפינות הנסתרות עם תלתלי האבק, ואתם עולים לעליית-הגג, ורואים יחד את הנוף שנשקף מהחלון, ואז אתם יורדים יד-ביד לקומה העיקרית, שבה מסודרים הספרים והתקליטים והאוספים ואלבומי התמונות, ובסוף אתם יורדים למחסן, ושם - מעלים אבק וקורי עכביש - מגובבים הזכרונות, החלומות והסודות.
ואחרי שהסיור המודרך מסתיים, האדם שאוהב אותך מרשה לך להמשיך להסתובב בתוכו באופן חופשי, לעלות ולרדת בכל הקומות, לפתוח את האלבומים, לחטט במגירות, לטעום מהסירים, לקרוע את קורי העכביש מחלומות מקומטים, חלודים כצעצועי פח ישנים, ואפילו לפרוע לו את הסדר."

[מתוך "הנה אני מתחילה"\ יהודית קציר]