מיד צלצל המלך

        צלצול אחד קצר

וציוה על הליצן להתיצב לפניו. הליצן בא במרוצה, מתגלגל באויר ונוחת על ראשו, בידו נבל קטנטון, ופעמונים מתנדנדים על קצה כובעו המחודד.

"עזוב שטויות, ליצן-הליצנים, נגן לי מעט ותן לי לנוח.

אני עצוב ומיואש ואין לי מצב-רוח.

ליאונורה בתי כל כך חולה, לא אוכלת ולא שותה.

את הירח היא רוצה, רק את הירח!

אבל שר החצר וגם הקוסם ואפילו שר האוצר - לא הועילו:

הוא רחוק, הוא כבד, הוא עשוי מגבינה ירוקה או מאש.

אינני מבין דבר וחצי, ואינני יודע מה לעשות.

נגן לי משהו עצוב מאוד..."

"אדוני המלך ירום הודך, אני - כמו תמיד - עומד לשירותך,

אם שר החצר אומר ככה, ורב-הקוסמים אחרת, ואם שר האוצר אומר דברים שונים לגמרי -

אולי נשאל את ליאונורה הקטנה? נשמע מה בפיה של הנסיכה החולה."

כעס המלך לרגע, אך מיד התחרט וחשב לעצמו: "אולי עכשיו, אולי הפעם, נשמע סוף סוף דברים של טעם."

הלך הליצן אל חדר הנסיכה, מתגלגל באויר ונוחת על ראשו. והנסיכה, חיוורת ועיניה קודחות, שאלה:

"ליצן מצחיקן, הבאת את הירח?"

"עוד לא, נסיכה. אבל אם תגידי לי מה גדלו - מיד אלך ואביא לך אותו!"

"זה קל ופשוט," אמרה הנסיכה, "גדלו כמו הציפורן שעל האגודל. הנה כך, כאשר אני מרימה את אצבעי למולו, אצבעי מסתירה את כל-כולו."

"והיכן הוא תלוי? האם בקצה האופק או בקצה של ענן? ואולי הוא תלוי במרומי הסולם?"

"ליצן מצחיקן, זה קל ופשוט: הרי הוא תלוי על צמרת הברוש. הנה כך, כאשר אני מציצה בחלון, הוא תלוי מולי, מאחורי הוילון."

"כמה טוב, נסיכה, שהכל את יודעת. מיד אטפס אל צמרת הברוש ואקטוף את הירח... אך הגידי לי: ממה הוא עשוי, הירח?"

"ליצן מצחיקן, אילו מן שאלות?! הוא עשוי מזהב, כל ילד יודע. הרי אם תציץ אל צמרת הברוש, תראה בעצמך שהוא לגמרי צהוב! הוא צהוב ועגול ונוצץ וקירח. אתה לא מכיר את הירח?"

[מתוך: הנסיכה שרצתה את הירח, מאת ג'יימס ת'רבר.]

(שייכתי את זה כרגע לקטגוריית סיפורת, אבל אני תוהה אם אולי כדאי לעשות קטגוריה ראשית חדשה של ספרות ילדים ולשייך את זה לשם.)